טיפה טיפה

דווקא במקום בו חשבתי שיהיה לי קשה
דווקא הדבר הזה שחשבתי שאיתו לא אצליח להתמודד
שיחזיר אותי אחורה לכאב
דווקא זה, נתן לי עוד קצת שקט.

הכתיבה שלה.

וכלכך חייכתי כשקראתי אותה, והלב שדפק כשניתקלתי בה
נרגע לו.
הרי אני, לכל אורך הדרך שאלתי שאלות..ופתאום במקום בכלל לא צפוי מצאתי לי כמה תשובות
אולי אלה סתם כמה חורים פתוחים שהיוו תהיות גם לאחר שכבר שמתי הכל מאחורי
אבל דווקא דרכה בכתיבה שלה על עצמה, מצאתי אמונה בדברים שמזמן איבדתי בכל מה שנוגע אליך
דברים שלא רציתי להאמין בהם.
וזה עוד צעד, שוב לקבל חולשות, להבין יותר, לקבל את מי שהיה מולי
לדעת שהן נובעות מתוך אהבה שחשת
אהבה שהתכחשתי אליה, שבעטתי אותה מתוכי ללא רצון להאמין בה
למרות שכתבת לי אותה, למרות שהתאמצת שאראה אותה גם לאחר שהסתיים,
סרבתי לראות שגם לך היה קשה לשחרר
עצמתי עיניים, הקשחתי את ליבי, ראיתי רק את כאבי
והענייים שלך שדיברו רק אהבה אליי בפעם האחרונה, דימיתי כי משקרות לי
כי ככה היה יותר קל להעביר אותך הלאה , כי ככה אני
ועכשיו?
כבר הרבה זמן שדברים זזים בי , אני כל הזמן משתנה ועכשיו גם מתחילה האמונה
שקט לי...וזה נפלא!

*ולך...לא תדעי זאת...אבל תודה.