טיפה טיפה

התבגרת, הוא אומר לי.
התבגרת נפשית בשנה הזאת. מה הוא יודע?
והוא באמת לא יודע. הוא טוען שאני מרוחקת, שמה חומה
וזה פוגע בו. אבל הוא לא מבין שהחומה הזאת באה בכלל להגן עליו
יש דברים שהוא לא יודע
בהחלט השתנתי השנה, הפכתי לאחרת, אני חושבת שהשנתיים האחרונות נתנו אותותיהם בנפש שלי.
ומה אם מה שהוא יגלה עכשיו לא יאהב?
אז החומה הזאת מגנה גם עליי.
לפני כמה חודשים אמרתי לאחר שאני בונה שריון, אמרתי זאת כדי לפגוע באותו אחד ולא ממש האמנתי בהצהרה הזאת
אבל עכשיו מול זה, אני מבינה שזה כמו נבואה שהתגשמה ובלי משים, השריון נבנה ואני מסתתרת בתוכו,
לא נותנת לאף אחד ממש להתקרב אליי, אפילו לא לזה שהיה חלק מחיי והכי קרוב אליי במשך כמעט שנתיים.
"את עדיין נהנית לשחק לו בלב?" שאלה חברה- משפט אכזרי!!
אף פעם לא ממש נהניתי מזה וגם הלב שלי השתולל ובכלל כל המטרה עכשיו היא לעזור לו "להחלים"
אבל כל שיחה איתו הופכת להיות כבדה, עמוקה ואני מנסה לברוח מזה
לא מבינה, למה מולו אני מרגישה עירומה, לא אוהבת את זה, מתרחקת
ואיך זה שבכל פעם שאני משוחחת איתו, אני מוצאת את עצמי מזילה דמעות
העצב שלי מתערבב עם שלו, אהבה מתערבבת באהבה, פרידה בפרידה
אני שוב עושה הקבלות, כאילו שהיקום סידר לי בדיוק מה שנעשה לו.
והוא במילים קטנות ותמימות מנסה לפגוע, בין אם הוא שם לב או לא, זה קורה
אני לא יודעת, אולי עשיתי טעות? אולי הייתי צריכה להשאיר את כל זה רדום
לתת לו לחיות את חייו ולא להיכנס אליהם שוב, להיות מתה בעיניו
עכשיו זה כבר מאוחר.....

והוא אומר שככה זה היה תמיד איתנו
יש את כל העולם ויש אותנו

ומה אם זה לא תמיד יישאר ככה בעיניו?