דברים רבים קורים לי לאחרונה, תזוזות בלתי מוסברות מבפנים
כמו לחזור לחיים.
השבוע הים קרא לי פעם שניה בתקופה האחרונה, הפעם היה תורה של השקיעה
(ותודה לאחד שהזכיר לי אותה }{)
לקחתי את משפחתי הקטנה ורכבנו לעברה (עם הרכב כמובן...)
וזה כיף וכלכך נעים ובכלל לא מובן מאליו
ואני יושבת מהצד ומסתכלת עליהם, צוחקת איתם ומצלמת כדי לא לשכוח
את הויכוחים הקטנים, הצחוקים שלהם שלא יכולים להיות של אחרים
שעושים לי אותם מיוחדים, רגעי אושר קטנים...
לקח לי זמן לבנות את המשפחה הקטנה שלי, התאמצתי בשבילה כלכך וזה עדיין קשה לעיתים אבל אלה רגעים של נחת ותמורה,
פתאום משהו שם שווה את הכל, את כל הקשיים והמכשולים
ובעוד הם משחקים להם, רצים ורוקדים...אני מתנתקת לי לכמה רגעים
לפני שנלך כולנו לאכול, מתנתקת מביטה לי לים, לשמש שדועכת בתוכו
ושומעת שיר ישן בראש שמחזיר אותי לתחושות ישנות לימים אחרים, סוערים (גהינום פרטי, מישהו קרא להם)
שמחה על המקום בו אני נמצאת כיום
דברים טובים קורים לי לאחרונה בפנים, אלה פיסות קטנות, דברים שאני בונה והפעם זה לא מגדל של קלפים שעתידו ליפול עם משב הרוח הראשון,
אני לומדת אותי מחדש.
ויש רגעים שהפיסות מתחברות להן הלוואי שלמשהו יפה, והחיוך הוא כבר
לא רק חיצוני כדי להסתיר על אי שקט פנימי
זו רק ההתחלה אני יודעת, לפעמים הקול הזה עוד מהבהב לי בפנים, אומר "תרגעי.." כמו מזכיר לי את שוב את כל הפחדים.
לפני 14 שנים. 15 במאי 2010 בשעה 10:08
