טיפה טיפה

האיש שכנראה לא יקרא את זה לעולם......

עברה לה שנה. שנה מאז שכפיתי עליך שתיקה.
עברה לה שנה מבלי שכמעט ויחלוף לו יום שלא חשבתי עליך.
לעיתים היית שם כעובר אורח לעיתים נשארת קצת יותר...
משחזרת תקופה, שיחות אחרונות, מילים ושתיקות.
עברה לה שנה ולאחרונה הרגשתי מוכנה, לגשש, לשאול לשלומך
לא מנסה להחזיר עטרה ליושנה, רק מקוה לגלות שהכאב התפוגג לו ולו מעט.
אם היית יודע כמה פעמים שכמעט וחייגתי את המספר שלך ואז הנחתי לזה
נותנת לך עוד קצת זמן, שואלת את עצמי אם זה פייר, אם אתה מוכן
חוששת ממה שאמצא שם.
בתוך כל המחשבות שעברו בי עליך בשנה החולפת התעלמתי לגמריי מהכאב שגרמתי לך, מסיטה ממני מחשבה על כך, מסרבת להתמודד עם זה ביני וביני
יודעת את המקום בו השארתי אותך ומעדיפה לזכור אותך אחר.
לאחרונה זה השתנה, נזכרת בך יושב מולי, איש חזק, כמעט ודומע מרוב אהבה ואני כבר רחוקה ממך, עברתי הלאה, התעסקתי באהבה חדשה
לא יכולה שלא לעשות הקבלות בין אהבות, בין מכאובים ואכזבות שגרמתי ונגרמו לי,
יש לעיתים וחושבת בחצי חיוך (עצוב משהו) שאולי איחלת לי להרגיש מעט ממה שעבר עליך....האם איחלת?
ואז הגיע הרגע שבו חייגתי אליך, שמעתי אותך, את הקול המוכר, החם. זה שהיה חלק ממני במשך כמעט שנתיים. ברגע שזיהית אותי הוא השתנה, נשארת פעור פה
מופתע, קצת רחוק, קצת רך. יודעת שהיה לך קשה.
יודע, אין לי מושג בעצם מה ניסיתי למצוא שם, בשיחה איתך...אולי סליחה.
שמעתי מהעבר השני איש חזק, מצהיר שהכל בסדר וככל שהשיחה נמשכת
אתה מוריד מגננות, מגלה לי מה באמת עבר עליך בשנה האחרונה
ואני מוצאת מישהו שבור, שעולמו השתנה לפני שנה
מספר לי שאתה עובר ליד מקום העבודה, מביט עליי לעיתים בסיום יום
(והיו פעמים כשהלכתי בדיוק בשעות האלה הרגשתי עיניים נעוצות בגבי, מדמיינת דווקא אותך שם...).
קצת נשברתי בשיחה לשמע העצב הזה שבך, בוכה חרישית כדי שלא תרגיש
תמיד הייתי גרועה בלהחצין רגשות.
והשיחה נמשכת, מלווה בשתיקות, אם היית לידי עכשיו הייתי עוטפת אותך, מחבקת
כמו רוצה להגן עליך ממשהו שכבר קרה ונעשה, אך את הזמן אין להשיב בחזרה
ואתה אומר שלא אאשים את עצמי, שאלה הבחירות שלך
ומבקש ממני סליחה.
השיחה הסתיימה, נזכרת בספר שקראתי אז כשהיינו יחד והדמות הראשית היתה בעיני אתה, אותו ספר עצוב שהסתיים גם הוא בתחושת מועקה, אותה מועקה שיש לי עכשיו ממך. וחולפת לה שעה ואתה מתקשר, מספר שגם אתה חש אותה
אומר שיש עוד כלכך הרבה שאתה רוצה לדעת אבל פוחד לשמוע, מבקש לחזור אליי כשתהיה מוכן. ולרגע הרגשתי איזה זיק של האיש שהיה לי פעם.
כל מה שרציתי הוא לבקש את סליחתך, להגיד לך שאהבתי אותך...עדיין
למדתי דבר או שניים בזכותך ולא הייתי מוותרת אפילו על רגע אחד מכל מה שהיה
כלכך מקווה בליבי בשבילך שתמצא את השלווה שתהיה שוב מאושר
שלא תקום יום אחד ותצטער על זמן שנלקח ממך
והדברים האלה, הם לא דברי סרק, לא בשבילי, כל מילה חוויתי ובשביל כל אחת
התאמצתי, עדיין מדי יום ביומו.

טיפטיפ שלך