שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

טיפה טיפה

טיפה טיפה אני חוזרת לעצמי
טיפה טיפה אני אוספת את השקט שלי...

טוב, כמה זמן אפשר לשתוק? חזרתי....
מקוה שרכה יותר, אבל עוד נלחמת בשדים שלי
משהו שם בועט...הגיע הזמן.
לפני 14 שנים. 19 ביוני 2010 בשעה 22:02

אני לא יודעת אם אתה קורא אותי...אולי לא. אולי זה באמת רק צירוף מקרים הזוי (ואז הפוסט הזה ממש לא חשוב)
אבל אם אתה כן, וזה היה סוג של מסר קטן
אז רק תדע שזה לא פייר, לא ככה. יש דרכים אחרות.
מאוד נעימה לי הפינה הקטנה הזאת שמצאתי לי, האנונימיות
ועכשיו שוב קשה לי לכתוב.
במרחק הזמן שעבר, לא אמור להיות חשוב ליידע שמצאת אותי
יותר חשוב היה לתת לזה להישאר שלי, כי לקח לי המון זמן להתחיל שוב לכתוב
יכולת להמשיך להסתכל מרחוק, כמו שאתה יודע לעשות
אז למה?

אלעד(שולט) - יש אנשים שלא יודעים להגיד שלום,
יש כאלה שפשוט לא וויתרו עדיין...

יהיו מניעיו אשר יהיו, תמיד קיים הסיכוי שהוא עושה את זה כי להרגשתו משהו עדיין לא נשלם.
לפני 14 שנים
Ella - ואולי...
זה באמת רק צירוף מקרים?
לפני 14 שנים
טיפונת​(נשלטת) - יכול להיות... ואז כמו שכבר כתבתי אז הפוסט לא חשוב
לפני 14 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י