בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

טיפה טיפה

טיפה טיפה אני חוזרת לעצמי
טיפה טיפה אני אוספת את השקט שלי...

טוב, כמה זמן אפשר לשתוק? חזרתי....
מקוה שרכה יותר, אבל עוד נלחמת בשדים שלי
משהו שם בועט...הגיע הזמן.
לפני 16 שנים. יום שבת, 19 ביוני 2010 בשעה 21:02

אני לא יודעת אם אתה קורא אותי...אולי לא. אולי זה באמת רק צירוף מקרים הזוי (ואז הפוסט הזה ממש לא חשוב)
אבל אם אתה כן, וזה היה סוג של מסר קטן
אז רק תדע שזה לא פייר, לא ככה. יש דרכים אחרות.
מאוד נעימה לי הפינה הקטנה הזאת שמצאתי לי, האנונימיות
ועכשיו שוב קשה לי לכתוב.
במרחק הזמן שעבר, לא אמור להיות חשוב ליידע שמצאת אותי
יותר חשוב היה לתת לזה להישאר שלי, כי לקח לי המון זמן להתחיל שוב לכתוב
יכולת להמשיך להסתכל מרחוק, כמו שאתה יודע לעשות
אז למה?

לפרסום זה יש תגובות, הרשמ/י או התחבר/י כדי לקרוא ולהוסיף תגובות.

הרשמ/י התחבר/י