טיפה טיפה

21:00 והיא ישובה לה על המדרגות.
קיבלה לפני כמה דקות סמס שמורה לה לחכות ליד הדלת ושהוא מאחר.
היא לא כועסת, יודעת שזה חלק מהעניין, הוא לא הראשון שנותן לה לחכות.
יש בה התרגשות, הוא לא הטייפקאסט שלה אבל הסיטואציה המבולבלת של הימים האחרונים עשתה את שלה והם מצאו את עצמם בדייט, נהנים אחד מהשני.
הוא חכם, כלכך חכם שזה גורם לה לחדד אפילו יותר את תאי המח, להיות יותר חדה מתמיד, יותר שנונה והיא אוהבת את זה. מה גם שהתכתבות ארוכה בניהם בימים שאחרי אותו דייט, בנו עוד יותר את ההתרגשות שלה מהמתרחש. הוא למד אותה קצת, והיא מצאה את עצמה מתענגת על כל מילה כתובה שלו, מעלה על דעתה שאולי, אחרי כל החודשים האחרונים, הוא יהיה הפתרון ללב שבור.
ישובה על המדרגות, קצת מעייף לקום כל רגע ולהדליק את האור, היא נכנעת לחושך.
לבסוף אחרי דקות ארוכות, האור נדלק מעצמו, והיא שומעת את צעדיו.
לפני שהגיעה קבעו בניהם שהיא לא תדבר הערב, כל הזמן מתרברבת כמה הגוף שלה והעיניים מדברים במקומה והוא החליט
לתת להם לדבר, לשמוע אותה פחות.
הוא כבר מולה.
מביטה בו, הוא הגיע מהים. מכוסה בחול, עם צידנית ומגבת על כתף שמאל, היא לא מפספסת כלום.
מחייכת, זה כל מה שהיא יכולה לעשות כעת.
עוד קצת, וחוש הריח שלה שלא מחודד כלל וכלל, מצליח להיפתח והיא מרגישה את הבל האלכוהול יוצא ממנו...חושבת לעצמה "הוא שיכור"?
רהוט כתמיד, מדבר אליה אך הפעם הוא שונה. היא לא מצליחה להבין אם זה השולט שבו או האלכוהול, אם מערך הכוחות בניהם השתנה ברגע בלי שהיא תקבל התראה מראש ורק היותה שם, היא הבעת הסכמה שקטה.
מתקרב אליה, מנשק אותה ועכשיו האלכוהול מתערבב לה בפה עם טעם הסגריות שלו, תופס אותה בחוזקה מעמיד אותה, ממשיך לדבר אליה, והיא מנסה להכיל את כל מה שהוא אומר, כשהכל מתערבב בה. הדברים שהוא אומר לרגע נשמעים לה כמו אוסף של שטויות, מדבר על השכנים, על ועד הבית ומתלונן על האור שנכבה לו כל 30 שניות, מספר בשצף על חווית הים, האלכוהול ששתה, והוא ממשיך, כאילו ממלא את החסר בכך שאינה יכולה להגיב, אך נראה שאצלו הכל מחושב והיא מנסה לזהות מבין דבריו כמה מהם זו ציניות, כמה הצגה ולמרות שנראה כי הקל עליה והיא לא צריכה לענות לו, עדיין משאירה את ראשה פתוח ומחודד.
מעמיד אותה, מנשק אותה ובלי שתבין מה קורה, השמלה שלה נקרעת. המבט שלה אומר הכל וכתגובה הוא מודיע לה בביטול שישלם על התיקון. את החזיה, הוא כבר מוריד ביתר עדינות, אולי יודע שזה יעלה לו יותר
תוך כדי הוא אומר לה שנגמרה השליטה מלמטה, שלמד אותה, שמע את מה שביקשה והיא הרי השתמשה במילים "פירוק והרכבה" והוא, הוא האחד רק שעכשיו הוא שואל את עצמו אם תוכל היא להכיל אותו, את השליטה שהוא דורש ממנה את הדבר הזה שהוא לוקח בכובד ראש וזה חלק מההוויה שלו. מביט בה, בוחן את עיניה קורא אותן...נראה שמה שהיא חושבת כעת לא מוצא חן בעיניו...שוב אינה מוכנה לכך והיא כבר מרגישה את הכאב מפלח אותה, מתכווצת, מכופפת לא מצליחה עדיין למקד את הכאב, שניה אח"כ כשהיא מתאפסת היא מבינה שהוא נתן לה בעיטה באיבר המין עם הברך שלו, עוד מבט אליו, סוג של התרסה כמו "לא תשבור אותי" והבוקס בבטן לא איחר להגיע, נראה הפעם שחס עליה והעוצמה לא היתה חזקה כלכך.
מדי פעם, בין בעיטה לבוקס שולח את ידו לאיבר מינה, בודק אם הוא בכיוון הנכון, אם היא מתגרה מכל מה שקןרה שם והיא כאילו גופה בוגד בה ומגיב אליו מעצמו, מרגישה את הרטיבות.
הוא ממשיך, מדגיש בפניה את חשיבות השתיקה שלה, מסביר שהיא נועדה כדי לחדד לה את החושים, כדי שתוכל פשוט "להיות", לא להתמקד בזוטות של זונות והיא נלחמת עם האמירות שלו בראשה, כמו אומרת לעצמה שלא משנה מה הוא ינסה לעשות, היא עדיין היא והמחשבות שלה קיימות, משאירות אותה כזאת והוא לא יכול לקחת לה את זה, אבל עובדה קיימת היא שכבר חצי שעה מולו היא שותקת וסופגת את הכאב, מרגישה את גופה רועד, את האדרנלין חודר אליו מהמהירות שבה הכל קורה, מנסה להסתיר דמעות שמאיימות להתפרץ, כמו לא ישבור אותה.
דוחף אותה אל המדרגות, הראש נחבט קלות, השמלה קרועה, החזה בחוץ, התחתון תורו להיקרע, רגליים פסוקות והאיומים שלו שתוך שניה, אם רק יראה מבט לא נכון ממנה, הוא מביא את הגרוזינים מלמעלה ומוכר אותה. משום מה האיום הזה לא מרגש אותה, יודעת כנראה שגם לו יש גבול.
הטלפון שלו מנגן לו והוא מניח לה ומתפנה לענות. נותן לה בינה ובין עצמה רגע של שקט, רגע להערכת המצב והיא שומעת אותו מדבר עליה, מספר שהוא עם "השרמוטה" והיא יודעת שזה חלק מהמשחק, אבל דווקא המילה הזאת שוברת בה משהו והיא מנסה בכל כוחה להסתיר את הדמעות שזולגות לה שם, שלא יראה, שלא ישתמש בזה. חושבת לעצמה שהנה, זה הרגע שהיא אמורה לקום וללכת, אך זו תהיה תבוסה, שלה עם עצמה. במקום זה משהו משתנה בה והיא מנתקת את עצמה, השתיקה הזאת שהוא גזר עליה, נראית לה פתאום כברכה, היא כבר לא שומעת אותו כמקודם, מנותקת, נמצאת במקום בטוח בתוך תוכה.