טיסת לילה לאין

את הבלוג הנל יש לקרוא בקצב הבלוז .אחרת לא תבינו וחבל לא?
אז זה בא ככה.
ביום שלישי בלילה הלכתי למועדון. כן כן למועדון.
לידי טופפה קלות חברתי הצעירה והיפה והיפה היפה
הלכתי ככה הרגשתי סחה והכל היה סבבה כזה טוב.
לפתע הרגשתי כאילו מכה. או מכה או מכה.
משהו חבט בתוך ראשי ונפלתי לקרקע לקרקע לקרקע
היה רטוב ואפל מסביב .שמעתי את חברתי צועקת.
והופיע אמבולנס מאופר באדום .כמו זונה באמסטרדם
הכניסו אותי מאחור ונהיה חושך .
פתאום ראיתי שלא טעיתי בין חברים אני נימצא
היו שם אריק וחנוך ושיסל וגם יותי הקטן המגמגם.
ישבנו שתינו כמו בימים הטובים.תפסתי ראש על הבר
והייתה גם הזמרת הזאת .אז ישבתי אצלה קרוב.
אוי קרוב. קרוב .קרוב וראיתי איך מזיעה זו מזיעה.
איך מזיעה זו .הביאה לי שיר עצוב עצוב עצוב עצוב.
עשתה אותי מאושר או מאושר או מאמא מאושר.
אז אמרתי לה בואי אמרה לי תכף איך שהייתי מאושר יושב בין חברים וותיקים ושותה וודקה וקצת בירה וקצת יין וקצת ייגר מאייסטר וקצת בוננזה.
פתאום היינו אצלה בדירה ליקקה את אוזני והופ כבתה ת"מנורה. היה חושך לפתע הרגשתי משהו נורא לא יכולתי לנשום שמעתי רופאים שחים בינהם.
הוא רק בן אדם ולא יותר הוא לא יחזיק מעמד.
ראיתי בחושך איך הדמעות זולגות על לחייה של חברתי הצעירה והיפה .זולגות הן זולגות הן זולגות הן
ידעתי שהסוף קרוב ושאלתי האם הספקתי כבר הכל?
האם ידעתי איך הפרח הופך לפרי והכאב חזק או חזק
לפתע ניבהלתי נורא הרגשתי משהו שם. בבקר ראיתי שלא טעיתי מה ששם הרגשתי זה נכון זה לא גברת זה אדון זה לא גברת אז בטח שזה אדון זה לא גברת .הזמרת זה זמר זה זמר. בטח שזה זמר.
אז ברחתי משם והכאב בראש גובר העין השלוקה הרצוצה דומעת ואיני רואה דבר.הראש מתפוצץ מכאב
והנשימה והנשימה לא באה .אין אוויר לנשימה.
חשבתי שזה קיצי ובאו החברים להפרד כולם היו שם לא רק אריק חנוך ושיסל באו גם צבינקי ושטוקמן ורותי הללויה ופיסטול וגרוניך כולם בבגדי חג סגולים.
עשו אותי מאושר .טוב למות למען ארצנו צרחתי בזעם
פתאום ראיתי שאני מכוסה בסדין לבן .סדין לבן כו כן.
כבר הייתי מוכן למשלוח למסע הארוך והאחרון.
סדין לבן .כן כן סדין לבן. ארוז כאילו למשלוח כברווז.
ובחשכה לבד שמעתי לפתע איך חברתי הצעירה והיפה בוכה. איך בוכה זו איך בוכה .כאב הלב איך על
בבקר ראיתי שלא טעיתי. באמת הייתי מת ראיתי שלא טעיתי כי ראיתי את עצמי. כן כן את עצמי מהצד.
פתאום הוסט הסדין והאור צרב את העינים העצומות.
העינים העצומות לרווחה העינים הדומעות השלוקות
חברתי היפה רכנה עלי והזליפה לפי נוזל איום ונורא
מה זה ?צרחתי באימה אופטלגין נוזלי אמרה.
אתה מת מה זה יכול להזיק כבר עכשו. להזיק הו
נראה לי הגיוני ונדמתי.חיכיתי לרע .לרע .לרע מאד.
לפתע דלקו כל האורות מוסיקה אדירה ומסביבי עשרות רופאים וצוותי רפואה פצחו בריקודים סביב מיטתי ובפיהם שירה אדירה.
אופטלגין נוזלי.. אופטלגין נוזלי .אופטלגין נוזלי .
ניבהלתי נורא. מה קרה שאלתי ? וענו כולם יחדיו.
אופטלגין נוזלי אופטלגין נוזלי אופטלגין נוזלי.
אז תשמעו חברים כעת חזרתי בחזרה לפרייבט
ואני וחברתי הצעירה והיפה צועדים שנית ברחוב.
אבל יותר לאט.
תפסתי ראש על הבר . היה ככה אבל עכשו סחה.
איך היה לי טוב לפגוש את החברים.
ולפעמים כשהערב יורד מתגעגע אני לבאר שם יושבים החברים בסגול ןמחכים.
גימי יקירי גניפר אהובתי מוריסון ידידי חכו לי ונשיר ביחד יום אחד את ההמנון. אופטלגין נוזלי.
ואני רק בן אדם אני השזם בן אדם ותו לא

וסרה הייתה רוחו של הבורא וחיל ורעדה אחזה כל יושבי ארץ כי יראו ממעשיו כשרוחו סרה עליו כי ידעו שהבריאה מרצונו בלבד
וכשרוחו סרה ברא הבורא את איזורי הספר הנוראים ואיומים את קלדעומר ואת גריסטין הצפונית ורוח אש לוהטת נושבת שם בשריקותיה מחרישות אוזן והמים מבעבעים בחום האדיר וריח הגופרית ממיתה כל אנוש .
והגריפין השתולל היה שם כעכבר השדה ואמזלג הנורא מבני ממדוך האגדי היה שם כחגב מפני מפלצות הענק ששכנו בימות הלבה הרותחת.
בקלדעומר שלט ארגזון בן בנו של כלב השאול זרגון ובגריסטין הצפונית שלטה מתילדה אדוניתם של עבדי הגיהנום מפלך גריסטין מרכז
והייתה מטילדה אוייבת מרה לארגזון שכן סירבה האדונית לכל הצעותיו להצליף בעכוזה הענוג
והוא הניבזה סירב ללקק מגפה והיו אלה אויבים מרים זה לזו והקימו חומות ומבצרים ענקיים
ולעת ערב עת שכבה מטילדה האדונית על ריצפת חדרה מוכת עילפון מהשייכר אשר לגמה בלי סוף בא אליה יועצה ודיגלו דרוך ואמר לה בואי יקירה ונגנוב לנו ארץ ונישלוט בא ונעשה בה כרצוננו יאללה אמרה האדונית בחדוות שיכורים.
איזה ארץ? לקדעומר ענה היועץ במתק שפתיים
איך נעשה זאת ? שאלה
העני להצעות הסוטה מקלדעומר סעי אליו שם יירה בך אחד מבני ממדוך בן העוולה ועלתה זעקת ההמון השמיימה ונקם בו העם וסילקו מעליו ואנו נהיה אדוני הארץ ונעשה בה כרצוננו ואיך אעשה זאת אם יירה בי בן העוולה.סתם בצחוק עלץ היועץ.יהיו אלו כדורי סרק בלבד וכולנו נדע זאת וגם השומרים מבני האוזנה הנאמנים לנו
הסכימה האדוניתה כי שיכורה הייתה ולא ידעה כי יחליף יועצה את כדורי הסרק בכדורים אמיתיים ואפילו מחוזקים ששמשו את הגריפין במלחמתו בעצים הנודדים שפלשו ממדבר המנגן.
ודיברה מטילדה בפני המון עם והיורה הממדוכי ירה ורכב המרכבה לא מצא דרכו למקום הרפואה
והחזירה מטילדה נישמתה לבוראה

כל דמיון בין סיפור זה למציאות הוא מיקרי לגמרי והוא פרי מוחו הקודח של הקורא בלבד (האמנם?)


והשזם צלל במעופו האדיר וערף את ראש היועץ ומינה את בוזגלו העטלפי מבני אמסלם הגלילי
לשליט עליון על אזורי הספר קלדעומר וגריסטין הצפונית
ושקטו איזורי הספר הנוראים ארבעים שנה.
ואיש לא ראה את השזם בבואו ובלכתו כי הוא השזם הוא ולא אחר הוא ואין איש מלבדו כי הוא השזם

וראה השזם את אור הנגוהות וידע כי בא הוא לגלגלים העליונים .וקידמוהו באהבה אין סופית ועטפוהו ברוך וענווה.
וידע השזם כי בא הוא הפתח עמק רפאים וירא מאד ויפול על פניו מפני כבדו את המקום.
קום על רגליך רעם הקול ומשבריו זעזעו קצווי ארץ.
הינך השזם אתה בגדולתך אדון הארץ ןאנו אדוני השמים רעים לך ושווים אנו כי אנו ברואיו של הבורא הכל יכול.
הכיצד תמה השזם הכיצד ברא הבורא ולא נאמר יצר היוצר או עשה מעשה יצירה ונוצר היקום.
אכן שאלה שאלת ותשובה לה יש שהרי דיברה תורה בלשון המון למען יבין ההמון הבער רק את סיפורי המקרא ולא ידע את סודותיו כי והיה וידע ופשה אמןנתו בנו והיינו כחגבים בעניו.
שהרי הפועל יצר הוא להפעיל לעבוד ולייצר ואילו הפעל ב ר א הוא רצה הבורא ליצור והיצירה נעשתה יש מאין רק מרצונו בלבד רצה להפריד מים משמיים והדבר נעשה מרצונו בלבד.
ועוד סיפרו העליונים על מעשה הבריאה על הדשא והעשב והעיצים הענקיים שראשם היו בשמיים והקשה השזם האיך הבורא נזקק למנוחה ביום השביעי שהרי מרצונו נוצר היקום ולא עייף כלל ביצירתו.
וענו העליונים בסבלנות אין קץ וברצון עז להסביר
כי היום השביעי הוא סיום הבריאה ולהדגיש כי לא יבראה דבר נוסף לעולמי עולמים והיה היום השביעי לברית עולם בן הבורא לעמו להבדילם מעמי הארץ והמפר את צוויי יום השבתון מות יומת.
וברא הבורא את יסודות היקום ואין בילתם בכל היקום ואפילו רחוק הוא מליוני שנות אור והם אדמה אוויר מים ואש והוסיף עליהם חיים שהם מכל היסודות שכן אש בעצמותי מים שותה לרוויה אוויר נושם לחייותו ואדמה ממנה נוצר ואליה ישוב בבוא יומו האחרון ונתן בהם ביסודות תודעה וידעה האש כי היא אש והאוויר כי הוא אוויר וכך המים וכך האבן והרגב וידעה כל חיה כי היא חיה וידעה את מינה כי רמה בדרגתה מהאבן והצומח שהרי הצומח נוצר למען ספק מזון לחיה והאדם לא ניברא וירא הבורא כי טוב ויפה העולם ואיש לא משחית ולא מתלונן ודבר לא שורא נגדו ויאמר יהי כך
ויהי ברבות הימים שנים רבות רבות וראה הבורא כי אין תכלית לעולם והעולם סב על צירו ללא מטרה וללא תכלית וניחם וברא את האדם ולילית שווים ברא אותם ואת לילית ברא נקבים יותר מהאדם.
והם היו תכלית העולם אשר למענם נוצר העולם והמה נזר הבריאה.
ועשתה הלילית הרע בעיני אדם כי זנתה עם כל חיית השדה ותהה גונחת מבקר ועד ליל והדבר רע בעיני הבורא כי בראה למען שרת את אדם והיה לאדונה ולא אבתה לילית להיות שיפחה לאדם ושרתא את הבורא למה עשיתני נקבים ולאדם נתת אבר להשביעו. רוצה אני חלוין והיה האיבר אצלי ולאדם הנקב.עשתה הרע ובלבלה ארץ וחרה אף הבורא וגירשה מעל פניו והפחידה פחד מוות וברחה ביללות לכף הקלע שם מחזיקה אשמדאי מלך השאול כשיפחתו ומאכילה היא את כלביו הרי הם כלבי השאול
ויתר סיפורי השזם בעמק רפאים ובעליונים יסופרו בעתיד ואולי בעבר כי זמן השזם אינו קבוע אלה יחסי ועבר ועתיד חד הם
ואין מלבדו הוא השזם הוא ולא אחר

והשזם דאה באפלת השחקים ושריקת הרוח ערבה לאזניו ולמטה אורות האש התמידית המפרידה בין הטוב לרע זכר החטא הקדמון עת עורב הטוב והרע ומכה קשה ירדה על הארץ וגורש האדם מגן עדן וזנתה אישתו עם אשמדאי עד נוצרה חווהאישתו השניה כי רעה מאד הייתה לילית וגירשה הבורא לכף הקלע וזעקות השבר שלה נשמעות עד עצם היום הזה.
וביום הזה הגדיל הבורא לעשות עימנו ומילא שחוק פינו ואז אמרו הגריפין אכן הגדיל לעשות עם אלו.
והמשיך לדאות ולפתע צלל צלילה איומה ונחת באבדן דרומה של ארץ פרס והחום כגהנום איום ונורא.ונס מפני הלהט לשירז איספהן מקום יצורם של השטיחים והמשיך צפונה לבורוגרד ואמר מי יתנני מלון אורחים והנה מלון מוקאדם לפניו וירחץ פניו ורגליו וילון שם ובבקר הקים מזבח ויקרא שם המקום דורות כי בפרשת דרכים הקים את הזבח לזכון עולם כי לן אותו הלילה ושנתו נדדה וראה בחלומו גריפין עם אוזנים ענקיות שט באויר כשהוא מנפנף האזניו וממדוך וכל צבאו רודפים אחריו.
המשיך השזם בדרכו צפונה והגיע לעיר חמדאן שם עתידים להקבר מרדכי ואסתר המלכה וחלקת קבר גדולה נכונה להם .ושאל העם האם אסתר מגפי עור לה ושבט בידה? והאדון מרדכי האם קפדן יהיה הוא וטס לטהרן עיר ואם שם בפרס ועלה על הר השלג אשר בקצה הרחוב ובדמיונו ראה את האיש ההוא עם זקנו הלבן מתנופף ברוח הבוקר והוא רוכב על סוסו הלבן ומוות במבטו ונפלו האנשים לפניו והיכו עצמם עד זוב דם וכרעו על האדמה ההיא.
והמריא משם וטס לארץ שני הנהרות הגדולים ופחד נורא נפל על שליטי ארץ.
ויתר פילאי בבל בספר של החלל והזמן היחסי.

והשזם החל בבניית הספינה האדירה ומספר העובדים מאת אלפים והמשרתים אותם כפול והם בונים ארץ מעשה ידי אדם כי פקד עליהם השזם כי כך הורה לו בורא עולם באומרו לו קח את עמי אשר בחרתי לארץ רחוקה מליון שנות אור והבאתי אדם לקצה היקום ולא יהיה ריק כי האדם הוא תכלית הבריאה ובלעדיו אין שוה הבריאה כקליפת השום ושלחתי לשם את עמי אשר בחרתיהו והוא העם הניבחר מכל העמים. כי עומד עולמם להחרב עד יסוד ויושמדו כולם אדמים גריפין צאצעי האמזלגים הממדוחים ושאר יושבי ארץ כי ניגזר גורלו של כוכב ארץ להתרסק אל תוך האפלה הנוראה והאיומה.
וידעו יושבי הארץ האמת כי יושמדו כולם ורק העם הניבחר בכנען ינצל וישנאוהו ויקומו עליו להלחם בו ולהכחידו מעל פני האדמה .ועלתה צעקתם כי היו עסוקים הם במלאכתם ולא היה סיפק בידם להיכון למלחמה הכבדה.
אמר השזם אני אלחם את מלחמתכם והיה הבורא לצידי ויקום השזם על עם הארץ אשר כיסה מלוא העין ואשר עלה להלחם בבני כנען ושחט בהם השזם שלושה לילות ושלושה ימים עד עצר בעדו הבורא ואמר לו מעשה ידי אתה שוחט וענה לו השזם הרי מתים מהלכים המה כי כלה עליהם בזמן התרסקות הכוכב. אמר לו הבורא רק אני הקובע מועד הסתלקותו של ברואי וזמן חיו על פני האדמה לרעה ולטובה כי אני הבורא יודע כל ולא חייב הסבר
וירפה השזם ויחזור לבניית הספינה ולא הפריע דבר בנייתה עד שתהה מוכנה למשימתה הדרת ההוד
וישימו העמלים את הטיטניום על עמודי מלוא העין והיה המשטח לעיר וארץ בגודלו והפליאו הבונים לבנות כי קיבלו תיכנונה ישירות מהשזם שקיבלן מהבורא עצמו ולא ברא הבורא בעצמו כי חפץ להנחיל סודות הבניה לעמו למען יבנה שליחו שלמה בעוד עשרות אלפי שנים משכן לסמלו
ולימדם השזם לעבוד עם המחוגה ומד הזוית ובנו את ההיכל ועובדים אלו ניקראו הבונים והיו מורמים מעם וידעו את סודות הבריאה והעבירום מאב לבן דורות על דורות ועמדו סביב המזבח בתחילה התלמידים ועד הנשיאים ולחצו יד איש לרעהו ולא ידע איש סודם.
ובתום מאת השנים והייתה הספינה מוכנה והדורה וענקית ולא ראה איש את קציה כי גדולה כארץ הייתה ומקורות מים חיים היה בה ומזון לאדם ולבהמה והחל העם להבנס והיה המראה נורא והדר הוד כי עשו הבונים מלאכת מחשבת ועלה העם ורכושו ומיקנהו וכל אשר להם וגם שיפחותיהם ועבדיהם לקחו עימם למען יוכלו להפליא במכותיהם ואמרו תודה ומגלבהם שוטיהם עקרביהם וכל חבל הבא ביד וקשרו אותם והיכו בהם עד זוב דם והיו משתינים בקיר כל אותו הלילה
ושאר הקורות את הספינה הרי הם מסופרים בכתבי החלל והזמן היחסי
והשזם הוא האחד ואין אחר מלבדו הוא השזם

ובזמן ההוא ירד השזם במסעו הפלאי מארץ הלבנון אל דרומה של כנען והלך ללא חת בארץ הגריפין המשתולל ולא ירא וירד לערבה וראה את הכתוב בהר "אתה ההלך ברדתך דרומה לארץ המדבר זכור נא אותנו בוני הדרך ומגיניה והכל למענך "
ויקם שם מזבח לזכרון לעולמים ויקרא שמו מעלה עקרבים כי מילאו העקרבים את המקום עת תרדמה אחזתהו ושמרו עליו הענקים בפני הגריפין המשתולל שעז רצונו להשמיד ולאבד את השזם כי אין מלבדו והוא היחיד והאחד.
וישכם בבקר השזם וירחץ פניו ויפרד מהעקרבים הענקיים וימשך דרומה בארצו של אמזלג הנורא ולא יצא איש למולו כי יראו הם בשמעם את אשר עשה השזם לאמזלג הממדוחי ולגריפין ועל ששחט בהם עד בוא הבקר.
וירד השזם לבקעה והנה היא מלאה עמודים.
מלוא העין עמודים קטנים גדולים רחבים דקים מאבן ומפלדה ואנשים בנותם מאות ואלפים וכולם עסוקים עסוקים.
ושאל שאלות ולא היה זמנם בידם להשיבו וגם לא ידעו להשיבו. ואמרו לו אדוננו דרש.
שאל אותם השזם מיהו אדונכם ואשאלו וענו לו אדוננו יחיד הןא ואין מלבדו ויבוא הוא מצפון ארץ ומחץ הוא את צבאות ממדוך הרשע והגריפין המשתולל והוא יורנו אשר נעשה.
נפל השזם לקרקע וירא מאד כי הבין שעם זה חיכה מאות שנים לו להנהיגו למקום חדש.
ויהי לילה ויקם השזם והקים מזבח ויזבח שם אלף ושמונה מאות גריפינים ותשע מאות שעירים ואלף גריווילים וארבעת אלפים בני עיסתם והם עולי ימים
וכתש עצמותיהם עד העלו רימה ויקרא למקום ההוא מכתש רמון הוא הכתש הגדול וזהו שמו עד עצם היום הזה.
ויבנה במה גבוהה ויעמוד שם ויקרא בקו גדול.
אני השזם אני ולא אחר ואין מלבדי אני האחד.
הבורא שלחני להצילכם אתם וכל אשר לכם.
נפלו האנשים על פניהם כי פחד גדול נפל עליהם שמא ראו את השזם ומתו ביסורים רבים.
הרגיעם השזם ואמר להם אשר לא כך הדבר וכי רחום וחנון הוא.
ושחט בהם שלושים ריבוא אשר סרבו למנהיגותו ולא הסכימו לעבוד אותו באמונה בבנית הספינה האחת האדירה.
ויתר מעשי השזם והסינה האדירה והנוראה
הלא הם כתובים המה בפרק העקלתון ומסעות השזם בחלל ובזמןכי אכן נוסע בזמן הוא השזם.
הוא ולא אחר הוא השזם ואין מלבדו

ויהי בימי שלטון הכנעני בארץ הארזים והשב"כ חזק מאד והרבה אנשים לו מזויינים מכף רגל עד ראש.כלי מלחמה רבים ונוסעים המה במרכבותיהם העשויות מלאכת מחשבת בארץ הגארמאנים.
והם השולטים מכפר קטן עד עיר גדולה.
ותיפול חיתתם על פשוטי עם ברחבי ארץ.
והשזם ישב בחברת מרעיו במסעדת פירות הים שעל יד חוף צריפין (היא סרפנד העתיקה ) במקום בו זורם דמם של מרכבות הכביש ממשאבות החכמות.
בעוד המה יושבים מסובים סביב השלחנות ועברו מרכבות השב"כ בכביש והמה מחופשות למרכבות בני המקום .ומלאו פיהם שחוק גדול ואמר מוסא אל חג הגידגסי בשפת קדם שוף שוף אל יהוד לאמור ראה אלו חושבים כי מוסתרים המה ולא ידעו כי מרכבות המקומיים כולם פגע וחלודה ואיש אינו מתקנן כי כך דרכי המקום ומרכבותיהן שלמות הן כי מקפידים המה לתקנן והפוגע בהן נענש בחומרה וצריך הינו ליתן דין וחשבון מה קרה ואיך היה עד קצה נפשו בו.
ונקיות מאד מרכבותיהם כי עומדים למסדר המה בטרם יצאו לחופשה בארצם ואילו המקומיות לא עלתה מטלית עליהן מיום הגיען.
וילגמו מהצוף הטוב וצחקו
וימתח השזם אבריו כי שבע הוא מהאוכל הטוב ולגם די צורכו מהנוזל הטוב והוא יושב עם חבריו מבני המקום ואחים המה ולא היה בינו לבינם אפילו הוא לא מהם.
וידברו על עיסקיהם חובקי עולם ועל סחורתם החוצה ימים ויבשות ולא ידעו הקונים אותם מאיפה הן ומי אשר יצרן.כי אויבים הם כולם לכולם באותו הזמן.צחקו הסוחרים כי ניפלאות דרכי הבורא בבוראו את המסחר הסוחרים והסחורות ולא יידע את המון העם בכך והיו ככסילים קונים את אשר סיפקו להם הסוחרים בממון טוב ורב.
וישבו ודיברו כל אותו היום וירד הערב והשזם הלך לפלגשו אשר בכפר בארץ ארזים שהיה מעל עיר האנשים הלבנים וראשם כחול בכיסויו.
ויבוא עלייה ודגלו דרוך עלייה ותצרח הריבה כי הנאתה מה רבה וירדמו ויקום בחצי הלילה כי רצה הוא בחסות הליל לילך צפונה מעבר לצבא כנען כי היה לו דבר באבלה היא אבליים היא אבל מעכה האגדית ורצה לילך כל אותו הליל ולהסתתר כל אותו היום בבית ריבה נאה אשר הכירה עת הייתה עם אביה בבירת הארזים במקום בו השייכר זורם והמנגינה אינה פוסקת.
ורצה לעת לילה ליצאת לתור את העיר ולראות הכצעקתה אכן זו היא העיר האגדית.
כי פחד העם פן ידעו הכנענים ויגידו ארצי זו שכן אבותינו הקימו עיר זו שכן ניכתב כך במקורות.
וירד במרכבתו במורד הדרך בואכה עיר הלבנים
ויראה בצד הדרך מרכבה מונחת על צידה וראה מיד כי שלמה היא ויפה ונקיה והבין מיד כי שב"כ שיוכה וראה איש פצוע בתוכה ומכשיר שידור בידו.
לקח השזם את מכשיר השידור מידו.
"קוסם כאן קוסם 1 " לחש למכשיר "קוסם כאן קוסם 1 " לחש שנית ואיש אינו עונה "קוסם כאן קוסם ליד הגפרורים הלבנים יש לך גפרור פצוע " לחש פעם נוספת ואיש אינו עונה .לפתע נשמעו קולות כלבים ודיבור בהול בשפת פיניק וראה השזם כי צרה קרבה .
העמיס את הפצוע על כתפו העבירו למרכבתו חזר לרכב השכוב לקח מספר דברים ונישקו של הפצוע והצית את מרכבת השב"כ ההפוכה למען לא תיפול לידי אוייבים. בערה המרכבה באש חזקה ונימלט השזם על נפשו כי קרבו מאד קולות האנשים וירו בו מכל זינם ודהר בריכבו לגבול הארץ בואכה כנען.
ולא ידע מה לנהוג שהרי פצוע ברכבו אבל סוד גדול הוא שהייתו בליל ברץ ארז.
ובא אל השער והושיב את הפצוע ליד השומרים והמה תרדמה גדולה עליהם ולא ידעו בבואו ובלכתו.
וצפר צפירה גדולה להעירם ודהר חזרה פנימה וחזר אל פילגשו וגהר עלייה כל אותו הלילה ודיגלו היה דרוך עלייה כל אותו הלילה כי קצר הזמן להגיע לאבלה ודחה נסיעתו ואלה דברי השזם בארץ הארזים ושאר סיפורי השזם בארץ יפה זו יכתבו בספר כי אין מלבדו והוא היחיד השזם ולא אחר

ויסע השזם צפונה בארץ כנען לעבר ארץ הארזים היא לבנן העתיקה
ויגיע צור וימשיך צידונה והגריפין צר על העיר וישסף גרונם של עשרים אלף מהם ושאריתם נסו על נפשם כי נפל ליבם מיראתם את השזם ויקם ביום ההוא לזיכרון את המשתלה והיא בכניסה לעיר בשמאל וכיסייה שחור וניראת למרחוק
ויוגד לשזם כי ניתגלתה העיר אבלה היא אבליים היא אבל מעכה הידועה והיא בצפון ארץ שם שולטים צאצאי הכשדים והם עם אכזר ולא רצו כי ידעו הכנענים ואמרו לי היא ארץ זו בזכות אבותי כי ידוע שאבות אנשי כנען הם הם יסדו את אבל מעכה . עיר אדירה ונוראה זו
וישלח השזם את שלושת המרגלים האב ובנו וחתנו והיתרה בהם השזם לבל יחפרו בעיר ובל ישמיעו רעש ויבואו בליל בלבד ויטלו דבר מה קטן בלבד להוכחה ולא יותר . ואמר להם השזם ונישמרתם לנפשותיכם מאד כי ארץ מקוללת זו ותושביה הורגים זה בזה בהנאה רבה.
ויבואו המרגלים בואכה אבלה ולא היה איש במקום וגבר עליהם יצרם ורדיפת הבצע כי רצו למכור לכל המרבה במחיר את אשר ימצאו ויחפרו ברעש גדול ומהומה גדולה וכלים גדולים ומרעישים.
וחיילי הארזים נעורו למישמע המהומה הרבה ודרכו עליהם נישקם וירו.האב ניפצע ובנו חילצו ממקום הירי והחתן מת במקום ולא נודע מקום קבורתו כי קברהו החיילים בהסתר.
ויחזרו המרגלים לשזם ויגער בהם נימרצות וגירשם מעל פניו וילכו אבלים וחפויי ראש כי לא שמעו לדבר השזם.
והשזם אסף מאה ועוד חמישים אלפים בני חיל מארץ כנען ויעלה על אבלה ויכבשנה וניקו האלפים את הפסולת ויגולו את העפר והנה התגלתה בכל תפארתה ויופייה העיר האגדית אבל מעכה היא אבליים והייתה לראש פינה ולבירת הממלכה .
היא הממלכה המאחדת שמים וארץ הגלגלים העליונים והגלגלים התחתונים.
והשזם קרא בשמה והוא האחד והוא היחיד הוא השזם בכבודו ואין מלבדו

ויסע השזם במהירותו האיומה לעבר הקלע מקום מושב העונשין וכנגד סיבוב היקום והזמן הצעירו שכן מהירותו האיומה כופפה את הזמן היחסי ןיהי צעיר ותמיר מתמיד.
והגיע בדרכו לעיר שנבנת עי רצונם של תושבה ובעזרת מחשבתם בלבד והנה יפה היא ומגדליה נכונו.
והם לבושים שחורים כולם וחמושים הם בשוטים ועקרבים ומכים הם אחד בשני ללא רחמים ופועים הם בשמחה סשן עליכם וההם עונים להם עליכם הברכה סשנים כבודים והשמחה שורה במעונם.
יצאה בת קול ואמרה אשריך שזם שהגעת הלום וזכית להכיר תושבי עיר זו.
ויצא גלגמש ו34 פלגשיו עימו וירדה בהן והן מושפלות עד עפר פועות בשמחה "אהבתי את אדוני" "ולא ארצה לצאת לחופשי" ואמר להן השזם אכן שפחות חרופות הנכן וענו לו אהבנו את אדוננו והריר נוזל מפיהן בעוד אדונן מכה נימרצות בעכוזן הורדרד.
וימשיך השזם במסעו לעבר עיר הגלגמש שהרי ידוע הוא שבונים המה ספינה ענקית ענקית למען תיקחם למושבם הקבוע אי שם מעבר למפלי האש האזבלאים. רוצים הם להעמיס עצמם וממונם ובקרם ונשותיהם ושיפחותיהם הצעירות ורודות העכוז וכל החי שמסביבם למעןהציל כולם מפני הפורענות הקרבה ובאה.
ופגש בגלגמש הוא מענקי הדור יושב על כס מלכותו ועם שומע את דבריו.
שאל השזם מה לך עבודה ענקית זו וענה לו גלגמש חייב אני בהיותי מלך להציל עמי מפורענות אשר באה.והמשיך והקשה השזם כלום תוכל להמריא ספינה ענקית זו שכן גודלה כעיר האגדית שאיש טרם מצאה הלו היא תל אביב שנאמר עליה שהייתה כרך ענק ללא הפסקה .ענה לו גלגמש.
ברצוננו תמריא וברצוננו תנחת וירא השזם מאד כי הבין כי בן אלים הוא נצר לאנשים אשר רצונם נעשה עי ידי רצונם בלבד והמה תכלית הבריאה וירם ידו השזם וגלגמש שח אפים ארצה ויאמר אדוננו אתה וכל העם שאג אמן כי אתה השזם ואין אחר מלבדך וימשך השזם במסעו המופלא בארץ כייף הקלע והוא חזק ונורא ואיום ורחום ורחמן ונדיב.
ואין איש מלבדו כי הוא השזם הוא ולא אחר.