טיסת לילה לאין

ובעת ההיא אין שולט על פני האדמה וכל גבר מלך.
ושרא אמזלג כי רצה לשלוט בעולם.
וחבר אליו הגריפין הנבל בן בליעל. ועלו מן העמק והם כחול אשר על שפת הים .רבים רבים המה ושאגותיהם הנירגזות עלו עד השמים .
עמד ממדוך אמזלג מול ההמון המשולהב והוא נצר וצאצא לממדוך אשר מזרעו של אדם הקדמון וחוה הגיבורה ושאג אתה הבורא מי שמך לשלוט עלינו.ומי אתה שזם בן שזם הכנעני אומר אתה כי אין מלבדך.הנני עליך שזם אני אמזלג ממדוך בן מחרוף בן חילזון בן זרובעל הגירגסי נצר ישיר לשושלת אדם שריתי פיך ואמרוד ואסית ואבור מיזבחך אשר הקימו למענך עבדי מונדק מונדק אליל האופל והתקווה
והשזם דןאה במרחבי השמים בינות לשמשות ורעש אש הלוהטה מחריש אוזניים והחום כאלפי מליוני נרות איזמרג לוהטות.
ולא ידע על מרידתו של אמזלג וגריפין.ולא ידע כי שרא בו ממדוך הצעיר והוא רק בן אלפים ועוד שמונה מאות שנים.
ובעוד השזם שקוע במחשבות עמוקות הכיצד יעזור לכל חיית הארץ. כי קשים חיי החיה על פני האדמה וסכנות רבות אורבות בכל פינה. פנה אליו הבורא לאמור. שרא בך ממדוך הכלב ורוצה להרגך וחיבר אליו את הגריפין המשתולל וכל חיילו עימו.
ויצלול השזם בטיסתו האדירה למקום התכנסו מחנה ממדוך בן הבליעל וצלילתו בשריקה איומה וחרדו כל עומד העמק ויקפאו ולא ידעו נפשם מהמורא אשר נפל עליהם.
ויעוט השזם על ממדוך האמזלגי וחרבו השלופה בידו ודיגלו נכון עליו.וידקרנו בליבו ודמו השחור פרץ מהשסע ויעקור את לב אמזלג וישפדהו על מוט עץ וראשו תקע בקצהו וחירחורי אמזלג נישעו ברחבי ארץ.
והשזם יעוט על הגריפין ויעשה בהם שפטים ועד בוא הערב שלושים אלף הרג בהם והם במנוסה ויזנב בהם עד בקר ומלאה הארץ בדמם והאדמה סירבה לספגם ויזרום הדם עד ים אודסה ויקרא הים מאז הים האדום כי האדים הים מדם הגריפין שזרם אליו וירא הבורא ויאמר טוב הדבר

והשזם קם והתהלך בארץ והיה ביום השישי לבריאה והבורא לא ברא את האדם וירא כי טוב הדבר והשזם קרא לבורא לאמר אייה האדם ומדוע לא ניברא בידך וענה הבורא מה טעם לבוראו והוא מלא טענות כרימון ודעתו אינה נוחה לעולם.
וענה השזם הרי האדם הוא תכלית הבריאה לא בראת אותו לא בראת מאומה.ועד שרא השזם כהנה וכהנה וניחם הבורא וברא את אדם.
ויזנה אדם וידפוק כל חיית השדה צאן ובקר וכל אשר לו אחוריים וקילל אותו הבורא והיה כלי זיינו הקטן בחיות השדה למען תפגע גאוותו.
אמר השזם ברא עבורו עזר כנגדו ויברא מעפר את לילית .לילית אשר לא מצלעו אלה ברא אותה כבריאת האדם.
והייתה לילית רעה ורשעה והחליפה הבורא אין ספור פעמים עד כי קצה נפשו של אדם בחיו ורצה למות.
ויצא חרון אפו של הבורא על לילית וברחה זו מפחדה הרב מהבורא שחישב להפכה ליתוש טורדני
ולילית ברחה למרחבי מדבר החושך מעבר למפלים הגדולים שם הגריפין שולט . והייתה קרובה לכף הקלע ופגשה באשמדי מלך השאול.
והתחתנו ויולדו את שיטאן הוא שטן עלי אדמות ואת אמזלג נציג האופל אוייב השזם ורע לגריפין הוא גריפין משתולל וחיו מעבר להר החושך ולא יצאו אל האור.
וישאר האדם גלמוד ויעש הרע בעיני הבורא.
ויאמר הכורא לשזם.הזהו תכלית הבריאה ולתפארת היצירה?
וענה לו השזם ברא לו את חוה למן תהיה לצידו.
ונירדם אדם והבורא ברא את חוה מצלעו ויולד את אמרגמון את ממרוד הלוחם בגריפין ואת אשפורת הלוחמת ומכניעתו של אמזלג הנורא.
ותישן אשפורת שינה עמוקה ויבעלוה אמרגמון וממרוד הלוחם ואשפורת ילדה את הנפילים הענקים
ממדוך כריש דלמארון ופינחס הקטן המתנשא בגובהו שלושים אמה והוא הקטן מאחיו.
ואשפורת ילדה גם את נטשה. מרינה. לובה. סווטלנה. יוליה אינה לנה וגם את לימור ופזית הקטנה
וימלאו את הארץ כחול על שפת הים הגדול

ויהלך השזם וידאה בשמי ארץ וחרבו שלופה ודגלו דרוך ויראה את הגריפין משתולל בינות לכדים והמה הכדים שורות שורות ימים רבים רבים ובהם ארוז הטוב ובאחרים הרע ומעולם לא יתערבבו
כי הפריד הבורא בין הטוב והרע למנוע קללת הרע בטוב.
והנה הגריפין בהשתוללותו הפך בכדים ושיבר אחדים מהם מהטוב ומהרע והתערבבו בינהם
עט השזם על הגריפין המשתולל ושיסף את גרונו במכת חרב השלופה בידו היא חרב האופל.
וניגר דם הגריפין על האדמה ולא ניספג כי סירבה האדמה לקבלו אליה כי מקולל היה.
ובא השזם ואמר אני אתקן את אשר קרה ואפריד את הטוב מהרע ולא היגיד לבורא עולם מאומה.כי אמר לעצמו אני השזם ואין מלבדי
והדבר היה בערבו של היום החמישי לבריאה
ועבד השזם וטרח ולא סיים עד מועד כניסת היום השביעי וראהו הבורא עובד ביום השבתון ויחר אפו מאד וישאג שאגה איומה אשר זעזעה עולם כולו מכף הקלע ועד הים האחרון.
וישקשקו הכדים שנותרו עומדים לאחר השתולותו של הגריפין המטורףויפלו ויתערבב הטוב והרע לחלוטין.ויבוא כל הרוע והרשע לעולם כי שרא השזם בבורא ואמר אני ואפסי ולא ידע כי מחוייב הוא לבוראו.
ויברח השזם לסוף מדבר הקרח עד הוא מקום כף הקלע ויתחבא שם ימים רבים רבים עד יעבור זעם
וירדה בת קול וקוננה הו בורא אנא אנו באים עד בוא משיח צידקנו

והשזם נודד בארץ וכל בריותיו נחרדו למראהו כי הוא השזם
ויבוא ארץ כנען משכנן של סדום ועמורה וירד סדומה כי חשקה נפשו בעכוז ריבה רעננה כי ימים רבים רבים נדד מרחבי ארץ בשדות זרים וירד במשעול המוליך ערד בואך סדומה ולא ידע כי מלך ערד מתחזה הוא ואיש לא ידע כי גריפין משתולל הוא .אולם לא ניתן לו להסתתר בפני עיני השזם שכן אדון החי הוא השזם.העלם מעל פני האדמה רעם השזם לגריפין רשע מרושע שכמוך ועוד מתחזה למלך?.התחנן הגריפין על נפשו אסף את עשרות רגליו וברח המידברה בזעקות שבר.
ולתושבי ערד הייתה שמחה ואורה.
אפשר להציע לכבודו את עכוזה של ביתי שטרם מלאו לה תריסר שנים שידלו במתק שפתיים מוכתרה של העיר.
לא שאג אחד מפרנסי הקהילה עכוז נערי שלי אתן לכבודו עכוז שטרם ננעץ בו שרביט
אנחנו אנחנו צרחו מאונני העיר
שקט רעם קולו של השזם והתגלגל ברחובה של עיר.קודם אוכל אשתה אשתין אגהק אנייק ורק אחר כך אבתק בתוליה של ריבה נאה.
אבוי נפלו פני תושבי ערד שכן ידעו כי אין בתולה בעירם ונפל מוראו של השזם עליהם.
והשזם טס למרחבים חרבו השלופה בידו ודיגלו נכון עליו ולא היה כמוהו בעליונים ובתחתונים סלע

וינדוד השזם ברחבי ארץ. ויבוא בואכה עיר החטאים ובשער ישבו המאוננים.מה רצונך שאלוהו בזעף מחפש אני חטאים לראות וללמוד משנתם הסדורה.כנס כנס יא קרח אמרו המאוננים ועסקו נימרצות בשלהם.נכנס השזם וראה לילית קשורה ללוח העץ ושני גריפין מכים בא באכזריות בכפות תמרים וצרחותיה הרמות מגיעות לקצווי ארץ.חידלו פקד הזשם על הגריפין ואחוס על חייכם הנלוזים.עזוב אותם סוטה שכמוך צרחה עליו הלילית עסוק בעינך חרא קטן המשיך בדרכו השזם מבוייש.לפתע לפניו כושי אדיר ממדים שכלי זינו האדיר משתלשל בנות רגליו גוהר על עלמה זהובת שיער ומנסה להחדיר אברו לישבנה והעלמה זועקת מכאב. שלף השזם מיד את חרבו והסתער על הכושי להורגו באיבחת חרב הצילו סוטה משתולל צרחה העלמה החסודה למראהו הרגו אותו צרח ההמון ושוב נימלט השזם מבוייש אך לא מיואש.המשיך בדרכו וראה גבירה חסודה מטילה מימיה על אדם קשור חסר אונים ואף נועצת בו עקב מגפה ואותו הזמן מפליאה מכותיה בו והאדם בוכה ומילל אני גומר אני גומר גנח האיש והשזם בחושבו כי גומר האיש את חיו הסתער בשלישית על הגבירה בחושבו כי היא גריפין מחופש שמטרתו להרוג את האיש .הרגו את הסוטה זעק ההמון בגרון ניחר והשזם נאלץ להמלט על נפשו בפעם השלישית.אכן עיר מוזרה אמר לעצמו השזם נכנס לחנות הקרובה רכש בגדי מלך מעור מספר שוטים וחזר לרחובה של עיר והחל מכה על שמאל ועל ימיןהפשיל מכנסיו ועשה מעשה סדום בריבה חיננית שעברה בקרבתו תודה לך איש טוב הודתה לו בחום קרעת אותי כיאות ציינה בסיפוק ניגשו אליו המאוננים וסחו לו כעת אתה אחד משלנו עלה והצלח מה שם העיר הזאת שאל השזם בפליאה זו היא הדנגן בירת מחוז הבסדמ אהה אמר השזם אכן עיר כלבבי שהרי אני השזם ואין מלבדי

רעו הגריפין באחו שנים רבות ואיש לא בא להטרידם.ויאמר הבורא טוב הדבר. ויקרא אליו השזם מי שמך לומר טוב הדבר שכן הגריפין משתולל לעיתים וחיתתו עלי ארץ כולה ומורד ושורר הוא ובשזם לא יכיר ובדיגלו יתחשב.הנני עליו בחרבי ואפוך את בני מעיו. ויתחנן הבורא על נפשו של הגריפין . ויחם השזם כי ליבו רחום ויחוס על הגריפין הרשע

ויהי באותו הלילה והשזם טס במהירות העצומה בתוך הריק השחור מפלס דרכו בתופת ומיתחמק מגריפין משתולל המנסה לחסלו.
ימים רבים התמיד השזם במסעו לעבר האור ביבבה איומה חצה את מרחבי היקום והדרך ארוכה ארוכה אולם דבר לא יעצרנו שהרי משימה עליו לבצע והאחריות כבדה ונוראה
מי אתה גריפין נלוז המעיז לקום נגד השזם בגדולתו
מי אתה מישתולל ניבזה המנסה לחסום את הדרך לאור עבור אנוש
עדים אדוני ארץ כי השזם גדול האדונים ומטרתו אחת היא ראויה וטובה
קומו מתי מדבר והללו שזם במסעו עד קצווי ארץ
והשזם טס ימים רבים רבים ובטיסתו והנה ראה את האור והאור קרב והוא טוב והוא החום והרעות
ויאמר יהי טוב כאן והשזם נחת
ורגליו יצבוהו והביצית התאחדה עם הזרע ברחם המתכתי אשר השזם נשא איתו למסעו העצום
ושנים נוצרו זכר ונקבה זהובים כחולי עינים
והמה אנוש בעולם חדש וירא השזם כי טוב וישוב למסעו חזרה לעמק הבכא ולא ידעו בלכתו ובשובו
ואימרו אמן כי אני השזם אני ולא אחר