ואני סתם רציתי את אישתו של הנזיר וגם רציתי את הבתולה והשיפחה ופתאום ההיא שתמיד רציתי ולא הסכימה אמרה לי בוא ובדווית סוערת לחשה לי כשפים בלילה ושתי ערביות צחקניות רמזו לי שיש על מה לדבר ומה עם הטרמפיסטית לא חבל אם היא מחייכת והקבועה שלי שנעלבת אם אני לא בותש בה וחברתה ללא ידיעתה וככה התעוררתי בבית החולים מחלקת טיפול נימרץ לב.
ובעת הצינטור ואני ער ניבהלתי נורא .
דוקטור צרחתי אני זוכר שכל הזמן אני רץ אחרי נשים ופתאום אני לא זוכר למה.
זה מסוכן ? שאלתי בחרדה הולכת וגוברת .
אז הדוקטור הניכבד כך ענה לי.
קודם תירגע ותראה שהזכרון לסיבת ריצתך יחזור אליך
אבל בנינו בזמן הקרוב רק תלך אל תרוץ.
דוקטור אבל איך אני אספיק בהליכה בלבד.
תעשה את זה לאט אבל אל תזניח אף אחת אמר הדוקטור הטוב
טוב אמרתי והרגשתי איך האוויר חוזר לראותי ושמעתי את האחות צועקת בחדווה
הצלחנו
לפני 14 שנים. 9 ביוני 2010 בשעה 14:03