אוהבת שירה.

נכון, מתחת לבגדים כולנו עירומים. אני יודעת.
אמרו לי גם לא להסתכל בקנקן, ובכל זאת הסתכלתי.
סבתא היתה אומרת שלא אשפוט ספר על סמך עטיפתו, ובכל זאת, אם יש שם יותר מדי צבע ונצנוצים, אני שופטת.
גבר שלבוש יפה משדר אלי משהו נכון, מאופק ונקי.
גבר שלבוש ברישול משדר הזנחה וחפיפיות.
יש גברים שרוצים להתלבש יפה, אפילו משקיעים, אבל לא יודעים איך.
לאקס שלי היה טעם משובח בכל דבר חוץ מאשר ביגוד.
נתתי לו רשימת כללים כיצד להתלבש, ומאז הוא נראה כמו מתוך מגזין.
הכללים היו פשוטים ולדעתי יכולים לשדרג את חייהם של אלה שאינם יודעים איך.
אוסיף הבהרה: מי שמתלבש באופן מוחצן - צבעים עזים מדי, טבעות ענק, כובע עם נוצה, עניבה עם לבבות, מגפי בוקרים - על אלה אני לא מדברת. אני גם לא מדברת איתם. אולי מדברת, בסדר, אבל לא מחליפה איתם נוזלי גוף.
חוץ מזה יש את כלל הברזל: אני לא שוכבת עם מי שמביט בראי יותר ממני.

אז תכונת ה"יודע להתלבש יפה" חשובה או לא?
זה חיוני, רק רצוי, או אולי זה דווקא דבר שלילי? (שלילי כי מישהי תדלק עליו ותגנוב אותו) מחכה לתשובתכן.