סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

אוהבת שירה.

לפני 14 שנים. 3 בפברואר 2010 בשעה 8:02

כתב לי בחור נחמד. במכתבו הוא הביע את הטענה כי אני אגרסיבית מדי בכתיבתי וכי האופן בו שפטתי מכתבים שקיבלתי, הוא בבחינת "קרקוף" של הכותבים. מאחר והוא כתב באורח תרבותי ואדיב, הקשבתי והפנמתי. הבטחתי לעצמי לא להיות קשוחה כלפי שולחי ההודעות אלי, גם אם הם אינם כלילי שלמות. החלטתי לחזור בתשובה שלמה, להיות צדיקה וחסודה, מלאך ענוג של חסד ורוך. באמת, אפילו כתבתי לבחור הנחמד שהוא צודק.
זה היה אתמול.
ומה היום?
היום קיבלתי הודעה ממישהו (אחר, בהחלט אחר) שאלמלא החלטתי הקודמת הייתי מתעלמת ממנה. להלן ההודעה:
" הכרטיס שלך מחייך אותי אני שמח להגיד שעושה רושם שיש בך משהו הרבה יותר מעניין מהרגיל פה נעים להכיר "

סימני פיסוק? יוק. משהו אישי? לא. מעניין? חלילה. אבל מה? החלטתי לתת לו צ'אנס, להיות נחמדה. כתבתי לו תשובה:

" מתוך הנחה שלא עשית "קופי פייסט" להודעתך, ושאכן אתה מתכוון לכך, אאתגר אותך. ספר לי משהו מעניין, שיתפוס את תשומת לבי.
לא "יש לי זין של 25 ס"מ " או "את שלי, ילדה".. משהו אינטלקטואלי.
ו.. גם לי, נעים להכיר. "
נ.ב.
אל תקרא לי ילדה. "

הגזמתי, או מה? ביקשתי משהו אישי. ודרשתי, כי זו זכותי, לא להקרא ילדה. אני לא רוצה במישהו שינסה לגמד אותי על ידי כינויים שכאלה. אולי זה מתאים לאחרת, לי לא. זכותי. ניתן לצפות, כך חשבתי, כי אותו אחד יכבד את בקשתי, ואם יבחר לענות לי הוא ינסה ליצוק תוכן לדבריו וימנע משימוש ב"ילדה".
כן, בטח. להלן ציטוט:

 מתוך הנחה שלא עשית "קופי פייסט" להודעתך, ושאכן אתה מתכוון לכך, אאתגר אותך. > > >ספר לי משהו מעניין, שיתפוס את תשומת לבי. > > >לא "יש לי זין של 25 ס"מ " או "את שלי, ילדה".. משהו אינטלקטואלי. > > >ו.. גם לי, נעים להכיר. > > > > > >נ.ב. > > >אל תקרא לי ילדה. > > > וואוו רואים שאת ממש ממש לא יודעת מי אני תקראי אצלי קצת בבלוג תקבלי מושג מי אני ואז נדבר לילה טוב ילדונת...

זהו, הכפפות יורדות. אז ככה, עלוב נפש קטן. הייתי מתרגמת את הניק שלך ל"האשף האפל" אך אני חוששת שאינך מכיר מילים אלה. אוריד את רובד השפה, דביל קטן. נכנה אותך "הקוסם הכהה" או מוטב "הקוס-אם-הקהה". מה עבר בראש הזעיר שלך כשהחלטת לא לכבד את בקשתי, ואף הגדלת עשות בהקטינך את "ילדה" לכלל "ילדונת"? האם היו אי-אלו נוירונים מעורבים בתהליך הכתיבה, או שהמדע הצליח להמציא רובוט גס-רוח?
אהבתי את מכתם הלשון "רואים שאת ממש ממש לא יודעת מי אני תקראי אצלי קצת בבלוג". מופלא.
ראשית, היצור המגעיל חושב שקריאה בבלוג שלו תשפר את דעתי עליו. מאחר והקריאה היא כל כך מסובכת עבורי, הוא מוסיף את המילה "קצת". להקל עלי, כזה חמוד.
אז לכל מאן דבעי, אני מצהירה כאן כי בין היצורים שראוי להמנע מחברתם, נמצא יצור דביק וחסר בטחון המכנה עצמו the dark wizard. פסול חיתון, לא כשר, מתועב וגורם להקאה.
איכס.


נ.ב. את ה"לילה טוב" האדיוט שלח בבוקר.

פסיכו לוג​(שולט) - יש לי מה להגיב. גם לו וגם לך. אבל אתאפק.
אני כן בהחלט אעקוב אחר התגובות שהולכות להיכתב כאן. אני מודע שלא לכל אחד יש יכולת איפוק כמו שלי...
לפני 14 שנים
poetry lover - מאחר ואני סקרנית, נמשיך לדבר בפרטי.
לפני 14 שנים
Bloody - אם את שואלת אותי, היית עדינה מדי איתו.
ו-אני בטוח שפנים מול פנים הוא לא היה כזה חוצפן, אלא מתקפל כמו כלבלב קטן (:


נ.ב. תיכף יבואו המתחסדים ויגידו שלא יפה לכתוב את הניק שלו ככה במפורש. את יכולה למסור להם שאמרתי "זובי" (:
לפני 14 שנים
poetry lover - בלאדי!
לא אומרים מילים כאלה!
טוב, בסדר, זובי. הנה אמרתי.
אני חושבת שאם אגיד למישהו זובי זה יהיה מבלבל. בערבית, זוב הוא איבר הזכר, והתוספת של י' היא של שיוך עצמי. אני עדיין לא יכולה לטעון כי יש לי איבר זכרי שכזה.
אפשר להשתמש בזה שלך בשביל המתחסדים?
לפני 14 שנים
Cafe​(שולט) - את מנסה לאיים עלי בזין של בלאדי??
לפני 14 שנים
Bloody - אני חושב שזה דוווקא נפוץ בין גברות הכלוב להשתמש ב"זובי" כזה או אחר :)
לפני 14 שנים
Cafe​(שולט) - בתרגום מילולי לעברית:
הרבה נשים בכלוב אוהבות להתשמש באחד מהזיינים שלך (כל אחת על פי טעמה).

ללא ספק מעורר קנאה.
לפני 14 שנים
Bloody - קנאים, קנאים כולם, תאמין לי...
לפני 14 שנים
פסיכו לוג​(שולט) - זובי זה לא שיניים ברוסית? מקסימום תציעי לו עקירה
-_-
לפני 14 שנים
poetry lover - אתה צודק לגבי הרוסית. השימוש בעקירת הזובי נקרא אצלנו, הסלאביים, פרסטופלנייה אי נקזנייה. יש תרגום, מישהו?
לפני 14 שנים
swlover​(מתחלף) - פרסטופלנייה אי נקזנייה ="חינוך וענישה" אולי?
לפני 14 שנים
פסיכו לוג​(שולט) - אני כבר לא בטוח על עקירה של איזה זובי את מדברת...
אפשר לשנות נושא? זה סתם עושה לי כאב שם למטה
לפני 14 שנים
מתחשב בך​(שולט){שבה} - וואו
אספר לך סיפור שממש לא קשור.
צבא , יש לי כמה חברה תחת פיקודי , מעלי מפקד.
המפקד הנ"ל כל פעם שהוא מדבר עם החיילים שלי הוא מצליח בשניה לעשות להם דהמורליזציה והוא עוד בטוח שהוא מה זה שנון.
בהתחלה עוד ניסיתי להיות לויאלי ולהסביר לחיילים שהוא לא התכוון וכו'.
באיזה שהוא שלב נשבר לי ופשוט אמרתי שאנחנו עושים את התפקיד שלנו למרות המטומטמים ולא בשבילם.
מוסר השכל? אם יש כזה בכלל?
יש הרבה מטומטמים בעולם - למה להתעצבן בגללם?
וכן אני יודע שאם אני הייתי במקומך הייתי מרוח עכשיו על התיקרה מעצבים אבל יש לי את הפריווילגיה לא להיות במקומך... :-)
לפני 14 שנים
poetry lover - תודה. זה לא עזר אבל תודה על הכוונה.
לפני 14 שנים
בלוסום​(לא בעסק) - אם לשפוט לפי הנשלטת הקודמת שלו - דינו מיתה..

אם לשפוט לפי פוסט הגבולות שפרסם - דינו לתהילת עולם...

מכיוון שאני סובלת מטמפרמנט דומה לשלך, עצתי היא ספרי עד מאה, ואז פשוט תסגרי את החלון...
לפני 14 שנים
poetry lover - לפני סגירת החלון כדאי לרסס ב"סנו-די".
לפני 14 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י