לפני 14 שנים. 11 בפברואר 2010 בשעה 19:20
חיוך, איזה חיוך.
חיוך ברוחב של נהר אמיתי, לא כמו הזרזיפים שיש בישראל.
זה מה שמרוח לי על הפרצוף כרגע, והופך אותי דומה לחתול צ'שייר.
שמח העצלנית כזו, מין לאות נעימה שממנה אני לא רוצה לצאת.
החתולה ליקקה את השמנת, אכלה את הסלמון וגם גירדו לה בעורף. מושלם.
רק מה? אני לא יכולה לספר למה.
אבל פרגנו לי, מה אכפת לכם?
