תמיד כינו אותי כך, פיוז קצר. במולדת הישנה זה היה "מקל עם קורי עכביש", המקבילה המקומית ל"פיוז קצר" הישראלי. מודה ומתוודה, זה נכון. נאום ההגנה, אם אני חייבת לספק משהו כזה, יכלול רציונליזציה של כל מקרה. הרי ברור כי לא סתם התעצבנתי, עיצבנו אותי.
אותו נתיך קצר גרם לי לא אחת לסיים קשרים, חלקם בעולם האמיתי חלקם בוירטואליה. על כמה מקרים כאלה כתבתי בעבר, מקרים בהם אין דילמה לגבי הניתוק, ועליהם לא ארחיב. יש אנשים שהשאלה היחידה היא מדוע לא נפנפתי אותם קודם. אלה מקרים קלים, האנשים הרעים.
אני רוצה לתהות דווקא על המקרים הגבוליים, כאלה שלא היה ברור לי אם אני רוצה לנתק או לא. ניתקתי (מקל עם קורי עכביש מתלקח מהר), אבל אני תוהה אם נהגתי באופן בו היתה נוהגת ישראלה ישראלי, דמות המבחן שלי. אבהיר כי ישראלה אינה דמות אמיתית, היא אחותו של "ג'ו הממוצע" שנולד בארה"ב. כיצד היא היתה מגיבה אם היתה בנעליי? נשארת? מנתקת? נוזפת?
המקרים המתוארים אמיתיים כולם, ולקוחים מהימים האחרונים.
מקרה א':
בחור חביב ומלא שמחת חיים. היה לו קשה להחליט אם שמו האמיתי הוא שגיא או אייל, אך למה להתקטנן. חביב מאד ושולח הרבה הודעות קטנות של בוקר טוב. בהחלט מחצין את הצד הגופני ומצניע את הצד הרוחני/אינטלקטואלי. בשלב מסוים הוא מכנה אותי בייבי. אני מעירה לו כי זהו כינוי מתנשא ואני לא מעוניינת בכך. הוא עונה במכתב בו הוא עושה זאת שנית. אני מעירה. כמה מכתבים אחרי כן אני מגלה כי אני בייבי בפעם השלישית. אני מבהירה לו כי מעתה נפנה לדרכים שלא תפגשנה. הוא בתגובה: "את טיפוס פלצני . יהירה . מורמת מעם ..... שיהיה לך רק בהצלחה בייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייבי !!"
אז לזכותו עומדת ההתמדה ושמחת החיים. לחובתו, חוסר כיבוד גבולות וריקנות מסויימת בין האוזניים.
מה היה נכון לעשות, לנתק או לשמר?
מקרה ב':
בחור מקסים אמיתי. עורך דין חובב מוזיקה קלאסית. דיברנו על נושאים רבים, ערים יפות באירופה, סגנון הניצוח של קארייאן, חידות מתמטיות שהחמוד הציג לי, הרגלי אכילה, הכל. דיברנו על השכלה גבוהה, על רכבים שמנועם שודרג לכלל מפלצות, התחברנו.
ואז הגיעה השאלה על פוליטיקה. מבלי להסגיר את עמדתי, אגיד כי היא אינה מיינסטרים. ממש לא.
אני לא נהנית לדבר על פוליטיקה כי מעודי לא נוכחתי בתועלת שבכך. זה מרגיז (כי המציאות מתסכלת), זה לא משנה את המצב, זה מביא למחלוקות ולמריבות. ביקשתי ממנו לסגת מהנושא, אך הוא המשיך לחטט בו תוך שהוא חושף את עמדתו. הוא לא היה ספציפי אך היה ברור כי הוא שייך לצד השני, לכוחות השחור. ביקשתי ממנו פעם נוספת לא להתייחס לכך, אך הוא עמד במריו. ניתקתי.
בתגובה, הוא לא קילל, לא איחל לי מיתה משונה, רק הביע צער. למרות שלא נהיה חברים שלחתי את הפוסט זה לאישורו. הוא ראוי לכבוד האנושי הזה.
נקודות זכות: חכם, נחמד, משכיל, קרוב לי בכמה תחביבים, עדין.
נקודת חובה: שייך לצד השני.
מה היה נכון לעשות, לנתק או לשמר?
מקרה ג':
הוא: העברי טלפון, חושב שמתאימה.
אני: תודה, לא.
הוא: טודה אל הטגובה, שיארתי שאני לו מושלם כמות דאת... לפחות כעת אני יודע שהחשוב מכל הוא הרושם, את ?פלצנית? מהממת שרוצה ללמד את כולם אף תחביר נכון בעברית, על שלל השפות הנוספות, רחמנא .., נתערב שרשימת ההתעלמות שלך גדולה יותר ממספר הגברים שבספר הטלפונים שלך ואו של המכירים אותך .... 😄 פורים שמח !!!
אני משערת שצעקות ה "תזרקי את האדיוט" מהדהדות כרגע מגרונכם. זה לא היה קשה. לגבי מקרה ג' אני תוהה האם יכול היה להווצר מצב בו אתרשם כי הוא ראוי לקשר. משהו כמו...
הוא: העברי טלפון, חושב שמתאימה.
אני: תודה, (כאן יש להזין מספר) .
הוא: תודה חביבתי. כעת אני רוצה, ברשותך, לדון איתך על משנתו של קירקגור כפי שבאה לידי ביטוי ב"חיל ורעדה", לערוך אימון חרבות, לצאת לריצת ערב בצוותא, לבשל לך ארוחה רומנטית ולשאת אותך לאשתי.
אני: הו, תודה. מסכימה.
וברצינות, האם יכול להיות שאדם שמפגין חוסר כבוד בסיטואציה אחת יתגלה כאיש מכבד בסיטואציה אחרת? האם ביקום מקבילי כלשהו החזיר יהפוך עורו ויהיה לנסיך מלא קסם?
מה היה עלי לעשות במקרים א', ב' ו- ג'?
לפני 14 שנים. 27 בפברואר 2010 בשעה 9:17
