אוהבת שירה.

אני לא קונה הרבה בגדים. כי אני לא אוהבת את המדידות, כי אין לי פנאי, כי ממילא אני תמיד באותם בגדי ספורט, כי אני לא הולכת לאירועים שמצריכים "התלבשות".
אבל פעם בתקופה, מתפלק לי איזה בגד. רואה בחלון הראווה, ורוכשת.

הבעייתיים הם הג'ינסים. הם מחרמנים אותי באירוף. צמודים לירכיים ומלטפים בנוקשות, מחמיאים בראי, מדגישים את ... טוב, עיזבו.
העניין הוא שכבר כמה שנים יש לי ריטואל קבוע, קינקי.
אני קונה ג'ינס, הולכת הביתה בהחלטה שהפעם אתנהג יפה.
אני מודדת מול הראי ומתלהטת. מאד מתלהטת.
אני פושטת את המכנסיים ולובשת אותם שנית, הפעם ללא תחתונים.
נשכבת על הספה בסלון, פני מטה, ידי מהודקות למפשעתי, ומאוננת במרץ.
אוננות חיצונית, ללא חדירה.
זה כל העניין, לא מוסבר ולא נהיר אפילו לי עצמי. אבל נעים וסקסי.

אחר כך, לסל הכביסה.