למה כשאני מצהירה משהו, אנשים חושבים שזה משעשע לא להתייחס לדבריי?
"(אני לא רוצה לדבר על פוליטיקה". "אני חושב כי הפתרון לבעיה הפלשתינאית הוא...")
למה כשאני מצהירה על גבול, יש החושבים כי חצייתו היא סוג של בדיחה?
("אל תקרא לי בייבי." " היי בייבי".)
למה, בשם שמיים, לגברים יש נטיה פטרונית להצהיר כי הם נלחמים טוב ממני?
(אני 1.85 מ', בנוי לתלפיות, ואני אהיה עדין איתך כשנילחם)
למה, בשם חור התחת השעיר של השטן, אני מושכת כל כך הרבה אש וביקורת?
("את שחצנית, יהירה, סנובית וחושבת שהשמש זורחת לך מהתחת". "נכון, אז מה?")
למה אני יושבת בלילה, השעה כמעט שלוש, ושופכת את מררתי על העולם?
(וחמור מזה, למה אני מדברת לעצמי?)
ואם כבר בקיטורים:
למה המדרכות בסביבה כאלה גרועות?
והכבישים? פאק, יש פה רוכבי אופניים מסכנים.
ולמה בעלי כלבים חושבים שאיסוף שאריות זו המלצה בלבד?
למה אני לא מצליחה לישון?
מי קבע שארנונה צריכה להיות כל כך יקרה? מי המציא את המילה הזאת, ארנונה?
למה יונים נוחתות לי על המזגן ומרעישות?
למה בפעם היחידה שבישלתי משהו שיצא טעים, לא רשמתי את השלבים לשם שיחזור?
למה הכותבות הכי מוכשרות בכלוב ממעטות כל כך בכתיבה?
למה אני לא מוכשרת כמותן?
למה לבן של השכנים יוצאות שיניים דווקא בלילה? הוא לא יכול לחכות כשאהיה בעבודה?
למה השנה אי אפשר למצא בגדים יפים בחנויות?
ואת אלה שכבר מוצאים, למה הם כל כך יקרים?
למה הגשם שירד היום הפסיק אחרי חמש דקות? מה רע לו פה?
למה תא הבטריות במצלמה שלי נשבר?
למה תמיד חסרות לי כפיות נקיות במגירה, אבל סכינים ומזלגות יש בשפע?
אבל, שימו לב, חוץ מהתלונות האלה - הכל בסדר.
לפני 14 שנים. 27 במרץ 2010 בשעה 0:12
