יש דרכים רבות להבריח בחורים.
אפשר להגיד להם להתחפף, אפשר לבעוט בהם, אפשר לאיים לספר לרעייתם כל מיני דברים לא נחמדים. אבל לא על כך אני מדברת. אני מדברת על הברחה אפריורית, דרך למנוע מבחורים ליצור קשר.
אפשר להסתובב עם כתמי זיעה בבית השחי וריח של חומצת לימון.
אפשר להחזיק ביד טופס של מרפאת איידס ולמרר בבכי.
אפשר להסתובב עם רוטוויילר עם נטיות סוציופטיות.
אפשר להדביר לשפה העליונה שפמפם ולהשחיר שתי שיניים.
אפשר לספר כי החבר שלך הרביץ לכל משפחת אלפרון.
כל אלה טובים ויפים, אבל יש אחד חזק בהרבה!
מתמטיקה.
בכל פעם שאני מזכירה מתמטיקה בבלוג שלי, משתררת שתיקה מביכה.
מעט מאד תגובות מועלות לאתר, ואלה שכן - ברתיעה.
בפוסט האחרון שהעליתי הרגשתי שהפכתי למנודה.
פאק, היא אמרה "אלגוריתם"! איזה פה מלוכלך יש לה...
מובן כי לא כל אחד אוהב או מבין מתמטיקה, אך בדרך כלל אי הבנה אינה מונעת מהבריות להגיב. קיבלתי עד היום תגובות על כל מיני נושאים מכותבים שלא היה להם מושג, ולא היתה להם בעיה להודות בכך.
אבל מתמטיקה, זו אופרה שונה.
התגובה האינטליגנטית היחידה לפוסט הקודם (נכון לשעה זו) היתה מאישה.
יש כאן המוני גברים שאינם מפחדים מנושאים ריאליים. עשרות מהנדסים-פיזיקאים-מדמ"חים- כאלה, אבל שום תגובה.
למה? כי זה טרן-אוף.
(נכון, יש אחד שלא מחרים אותי גם כשאני כותבת מתמטית. ח', אתה שונה.)
מעתה, אין צורך לאמר "לא היום, אני במחזור". אפשר להציע "מה דעתך על סקס לוהט ואז אנליזה פונקציונלית". זהו, והבחור ייעלם.
זה מביא אותי למחשבות נוגות. בחיי, הייתי צריכה להיות לסבית.
לפני 14 שנים. 3 ביולי 2010 בשעה 20:04
