אוהבת שירה.

לא אני לא דיסלקטית, אציין לפני שמאן דהוא מזדעק. הכותרת מכוונת.
כוסית נחמדה, בואו נקרא לה P, היא טיפוס פיזי מאד.
היא מתייחסת לאנשים באורח פיזי. ריחם, צליל קולם, רוחב כתפיהם - הכל פיזי.
נכון, היא מתרגשת גם מאידיאות, מכתיבה עמוקה, מרעיונות נשגבים, אך ככל היא מגדירה עצמה "טיפוס פיזי".

אז אותה P מתחילה להתכתב באינטרנט עם טריליארד וחצי אנשים, חלקם באתרים מהוגנים וחלקם פחות.
באחד מאותם אתרים, מקום שיגרום לכומר המקומי למלמל "סנטה מריה", היא פוגשת בחור, נקרא לו Q.
למה Q? אולי בגלל התחילית של שאלה, אולי מסיבה אחרת.
אותו Q אינו שואל שאלות בוטות, אינו מטריד ואינו קורא לה כלבה (נשמע מוכר?).
Q אדיב, שנון ומצחיק עד דמעות.
הוא רחב אופקים ושולט בכמה מהתחומים שחשובים בעיניה של P.
נחשו מה? מתברר שהוא אפילו פנוי.
Q מעניק לה הזדמנות לצחוק, ומקום וירטואלי להתכרבל בו כשהיא חוזרת פצועה ומוכה מהיומיום האכזרי.
Q אינו דורש דבר, רק מגיש כתף תומכת.
למעשה, לרגע מתגנב לליבה של P חשש שמא הוא פרי הדמיון, הוא פשוט מוצלח מדי מכדי להיות אמיתי.

עניין רודף עניין ומתברר כי שניהם מכירים אדם משותף. הוירטואליה מתחילה להיסדק.
P יוצרת קשר בין חברתה הטובה לבין Q, לצרכים מקצועיים, אך אינה מתאפקת ושואלת את החברה איך הבחור.
התשובה אינה מלמדת הרבה. מה זה אומר, לעזאזל, "חריף, נעים הליכות ובעל נימוסים"?
דברי תכלס, גברת, ספרי משהו לעניין.
אך P חוששת לשאול את חברתה, כי היא לא רוצה שזו תשאל שאלות מביכות על הדרך בה P הכירה את Q.
אך דבר אחד בטוח: Q הוא אמיתי.
לא וירטואליסט שמצהיר שהוא חכם-חתיך-נאה-גבוה-עשיר-דוקטור-דוכס-מצחיק-מנומס. א-מ-י-ת-י.

ו-P, כנראה שזו התחילית של פוסטמה, מתחילה להתרגש.
להתקשר.
להתבלבל.
להת-
כל מיני מילים שמתחילות ב"להת..", אבל קשה לה לכתוב אותן.

פיזית, מה? פיזית בתחת שלי. רגשנית ואידיאליסטית ורומנטית עד אחרון שורשי שיערותיה.
מתרגשת וחוששת ודוחה את הרגע בו יעמיקו את הקשר.
בלי צ'אטים, בלי שיחות וידאו, כמובן שבלי פגישות.
P, התחילית של פחדנית.
פחדנית אבל מתחילה להת... לא משנה, המילה ההיא, נו, אתם יודעים.