החמור הגדול כתב לי שאני חייבת לקרא עיתון. ידיעות, לא פחות ולא יותר (כאילו שאפשר פחות). אז קראתי ולא הבנתי מה הוא רוצה. בטח היה שם משהו מצחיק, אבל לא הבנתי שהוא מצחיק בגלל שאני כל כך מנותקת. כמו בדיחה על סלבריטאי שמעולם לא שמעתי עליו, משהו כזה.
שורה מסכמת: הרגשתי מנותקת. גם כשאני בארץ אני מרגישה אאוטסיידרית, קל וחומר כשאני רחוקה. וזה לא נחמד להרגיש מנותק מהארץ האהובה. מילא להתנתק מרצון מכמה מאפיינים (הלחות בקיץ, ניידות ברסלב, פקקים במימונה), אך ניתוק כפוי מעציב אותי.
בנוסף, הבנתי שבחור נחמד אחד שהכרתי עובד בעבודה מזעזעת. הוא נוסע לחו"ל בכזו תדירות שלא ברור לי אם הוא דייל אל-על, סוכן מוסד, מבריח סמים או הג'וב שהוא סיפר לי. חוץ מזה, הוא אוהב רקפות וזה ממש מאכזב. כזה פרח מעפן, מה מוצאים בו הצברים? למה אין שיר עם ישראלי על ארכובית שבטבטית, למשל? מה רע? שאלה לקוראות: נוסע הרבה ואוהב רקפות, כדאי או לא?
(אל תקחו אותי ברצינות, השאלה היתה לעצמי. חוץ מזה, הוא אומר שהוא אוהב לבשל. המממ, זה מתחיל להיות ממש חשוד. מושלם מדי. מבשל טוב, כותב טוב, חוש הומור נפלא, נראה טוב, משכיל - בטח הומו. זהו.)
אז עשיתי לעצמי מרתון של "להרגיש ישראלית". (לא, לא צפיתי בצביקה הדר מנחה את רוקדים עם כוכבים. יש לי גבולות)
קראתי שירה עברית ישנה וטובה, רחל שפירא ואברהם חלפי. כבר עשה לי טוב.
קניתי אוכל מזרח תיכוני (אמנם לא אצל ישראלי, אבל שכן. כלומר לבנון זה כמעט קרית-שמונה, לא?) ואכלתי אותו בחדווה מגונה.
שיחזרתי בראש טיול שערכתי בנחל בצת, לפני זמן רב. הרגשתי כל אבן והרחתי כל שיח בדרך. לסיום טרפתי רימון והתלכלכתי מהשפריצים שלו, אין מצב שזה ירד מהחולצה.
ואם בישראל עסקינן, פתחתי את המחברת הישנה והעתקתי ממנה ציטוטים ישנים, ישראליים במובן הכי מצחיק שלהם.
"מעולם לא זיינתי באיגלו, אבל זו אשמתו של דני רופ"
(נומי מתנער מאחריות)
"במהלך הדורות כל עם פיתח את התכונות שהיו בו דומיננטיות. כך הלכו תכונות אלה והתעצמו, הן מהסיבה הגנטית והן מהשפעה סביבתית. כך קורה שהשוודים מאד חזקים (אך לא גמישים), כך קורה שהאתיופים ניחנו בסיבולת מדהימה, לאיטלקים יש חוש עיצוב משובח ולפולנים יש 18 מילים נרדפות לשרמוטה".
(נומי מנסה להיות פוליטיקלי קורקט)
"ג'ק באוטו? בשביל מה? זה סתם כבד, מוסיף משקל על האוטו, שוחק את הצמיגים ואז נהיה פנצ'ר".
(נומי מחווה את דעתו, אחרי שהחליף צמיג בלי ג'ק)
"טורקית היא שפה שנשמעת נורא. הטורקים נשמעים כאילו שהם מדברים פרסית, אבל בו בזמן משהו תקוע להם בתחת. אבל אולי זו לא רק השפה".
בריאות לכולכם.
לפני 14 שנים. 4 באוקטובר 2010 בשעה 19:32
