הבוס של הבוס שלי מסתובב עם פנס בעין.
למרבה הצער, אנשים רבים מכירים אותו והפנס הזה מושך תשומת לב אדירה.
לא רק שהוא איש מוכר מאד, הוא הפך לסלבריטי ממש לאחרונה והתקשורת רודפת אחריו. מכאן שפנס בעין אינו רק פנס בעין, הוא סמרטוט אדום עבור העיתונאים שמשחרים לפיתחו.
טוב, שיתמודד כמו גדול, הוא עבר דברים קשים יותר מאשר להדוף חרושת שמועות על פנס קטן. אני סומכת עליו.
הייתי אצלו בשיחת מצב. אנחנו מכירים כבר הרבה שנים, אך הסטטוס היחסי שלנו השתנה, והדבר מצריך שיחה, לפחות בשביל הפרוטוקול. הוא התחיל לשאול אותי מה אני חושבת על המשך עבודתי, על קידום, על האוירה ביחידה, אך לא התחשק לי להרחיב על כך. הודעתי בלקוניות כי טוב לי במקומי, ואני מסרבת להצעת הקידום שהגיש לי קודמו בתפקיד. מכאן השיחה הפכה למקצועית יותר ודיברנו על נושאים טכניים הקשורים לעבודה. לי ולו יש חילוקי דיעות רבים, ולא שמתי מחסום לפי כדי לזכות בליטוף על הראש. חלקתי על כמה מתפיסותיו ויכול להיות כי הצלחתי לשכנע אותו בכמה דברים, ימים יגידו.
ישבנו קרוב, קרוב מאד. הרחתי את האפטר-שייב שלו, ואת תרסיס המנטה שהוא משתמש בו לפני שיחה קרובה. הייתי קצת קרובה מדי... בקלות הייתי יכולה לשלוח יד ולגעת בלחיו...
ואז הגענו לנקודת מחלוקת רצינית. הוא חביב על פוליטיקאים וסבור כי הם יתנו לו יד חופשית לפעול באופן מקצועי, ללא השלכות פוליטיות וללא שיקולים זרים.
אני משוכנעת כי אין זה כך וכי המערכת הפוליטית עתידה להצר את צעדיו ולהערים קשיים על שמאל ו-(בעיקר) על ימין, וכי כמה תוכניות גרנדיוזיות צריכות להיגנז כי השר הממונה לא ייתן להן להמריא וחבל להשקיע בהן זמן וכסף.
הוא חלק עלי, ובשלב מסויים אמר: "מה את מבינה בזה? הרי את בעצמך, את שיק..." הוא לא סיים את המשפט, היד שלי פגשה את פניו בסטירה זריזה לעצם שמתחת לעין. אף אחד לא יקרא לי שיקסע, אף אחד!
נכון, אני לא נראית יהודיה, אך לא אסכים לספוג עלבון על כך מאף אחד, אפילו לא מהבוס הגדול. שיקסע? סטירה בעין!
הוא היה המום. לקח לו כמה רגעים לארגן את עצמו ולהתאפס, ורק אז הוא ביקש, לא בלי חשש, להשלים את המשפט: "את בעצמך שיקללת נתונים קודמים והגעת למסקנה ההפוכה". שיקללת, לא שיקסע. המממממ... מביך.
אמא תמיד אמרה לי לספור עד עשר לפני שאני עונה, סבתא אמרה לי לספור עד מאה, ואילו דוד אצ'י היה ממליץ לי לספור עד אלף בקפיצות של 17 קדימה ו-13 אחורה. כנראה שהיה משהו בדבריהם.
17,4,21,8,25,12,29...
לפני 13 שנים. 4 בדצמבר 2010 בשעה 21:31