אוהבת שירה.

בחודש האחרון לא הייתי תקשורתית מי-יודע-מה.
מיעטתי להכנס לכלוב, מיעטתי עוד יותר לענות,
וגם כשעניתי - עשיתי זאת בתמצות ובחסכנות.
הסיבה לא היתה אופיי המיזנטרופי, אלא עומס עבודה.

כעת, כשה"חופשה" שלקחתי לעצמי נגמרה, אני פנויה לשעשועים.
גם היד קלה על המקלדת, והעכבר דרוך (עולם דימויים מוגבל, אני יודעת).

ורק בכדי שהפוסט הזה לא יהיה אודות לא-כלום, אציין תובנות שרכשתי בחודש האחרון:
אני ממש מופקרת.
שלישיות זה נחמד.
גם רביעיות.
אני אוהבת פיצה.
אבל את זה ידעתי גם לפני כן.
ובכל זאת אוהבת פיצה.
טוב, הנקודה הובנה.
וחזרתי לכושר הרגיל שלי, אני רצה בלי חשבון.
אולי זה מסביר את הירידה האחרונה במשקל.
אולי לא, סתם לא היה לי זמן לאכול.
כלומר... חוץ מפיצה.
מסקנה: פיצה זה אוכל דיאט.
מסקנה נוספת: הלוגיקה שלי מעפנה.
וחוץ מזה, אני מופקרת.
וגם כתבתי את זה כבר.
מופקרת ושכחנית.
ובלונדינית. שווה, לא?
לא?!
טוב, לא צריך. אבל מופקרת בכל זאת.
ויסקי בטעם קינמון זה זוועה.
אני לא מחוברת לחדשות.
ובכל זאת, מה הקטע של הבכיינים מהאוהל?
אולי הם ירגעו אם יקבלו ויסקי קינמון.
זה מגיע להם, מעורבב עם קוטג'.
אולי שלישיה תאפס אותם?
אולי. אבל לא איתי. הם מיוזעים.
בעצם, בלילה הם בדירות שלהם, במזגן. רמאים.
אז כן אפשר איתם שלישיה?
לא.
אני אפתח תנועת מחאה חברתית משל עצמי.
"לא קונים אוהלים עד שוך המחאות החברתיות".
מעניין למה אין מחאה להוזלת מחירי הויברטורים.
הרי הטובים מאד יקרים, והזולים ירודים.
אולי אלך לאונן באוהל, כמחאה.
אולי לא.
מה שבטוח, אני מופקרת.
וגם אוהבת קוטג', אבל זה לא פוליטיקלי קורקט.
טוב, להיום גמרתי.
פלא, עם כל השלישיות האלה.
אה, חרוז.
רק מקרה, אל תתרגשי, פ'.
טוב.
הולכת לאוהל. כלומר, לא בדיוק.
היי, מי לקח לי את הבטריות?
התעייפתי. צריכה חופשה.