אין שמץ של ספק שהייתי אמורה לחפור פה ברבים על חתונתי הממשמשת ובאה.
כל בחורה נורמלית היתה עושה זאת.
טוב, אז מה?
נורמליות ואני מעולם לא הלכו ביחד, אפילו לא אם נועדו (הרמז מקראי, למתקשים).
למעשה עוד אחפור על כך, ואפילו באופן מיוחד.
בניגוד לכל חברותי, שכולן יודעות מה הן רוצות לחתונתן, אין לי מושג.
כל מה שחולף לי בראש זה החיים המשותפים לאחריה.
החתונה עצמה לא מעניינת לי את קצה הזנב.
ים הנפלאה הציעה לי מתנת חתונה (מישהו יכול לנחש?) וזה גרם לי לחשוב שאין לי מושג איך אתאפר, מה אלבש, מוזיקה, מיקום, מוזמנים, אוכל, משהו.
הצילו! זה מלחיץ מדי.
אז מה שכן אעשה זה לשאול אתכם.
ממילא הבחור שלי יעשה מה שאחליט, ואני אחליט את מה שאתם תגידו.
בקרוב אפרסם כמה שאלות, זה יהיה משעשע (כפי שים כתבה לי, רק אני מסוגלת להיות צינית אודות חתונתי).
אבל לפני כן, משהו מזעזע.
בדרך כלל אני חושבת על עצמי טובות, ורק טובות.
הידע הכללי שרכשתי במשך השנים רחב ואני גאה בו.
והנה, קראתי באחד הבלוגים (סליחה ששכחתי באיזה) על סוריקטה.
הנהנתי בהבנה, ובמשך כמה שעות חייתי בהרגשה שהכל כשורה.
ואז היכה בי הספק, ביררתי ואכן - טעיתי!
באיוולתי הרבה התבלבלתי בין סוריקטה לקפיברה.
זאת בעוד שהאחד יונק והשני מכרסם. בשפה פשוטה, פישלתי.
אז הנה אני, פ' הבלתי-מושלמת-בעליל, שאינה מבחינה בין סוריקטה לקפיברה.
איזה מזל שבעלי לעתיד לא יודע על כך....
נשיקות לכולם.
לפני 13 שנים. 2 בספטמבר 2011 בשעה 14:40
