עצוב לדעת שהממשלה שלנו השתגעה.
מה השתגעה? איבדה עצמה לדעת.
כדי להציל חייל אחד, אחד, משחררים מסה אדירה של מרצחים.
כמה סבל נגרם למשפחות שיקיריהם נרצחו, והם רואים את המרצחים נשלחים לחופשי?
כמה סבל יגרמו אותם מרצחים, מרגע שישוחררו ועד שיעלו להתייחד עם 72 הבתולות המובטחות להם?
מדוע נתניהו מעדיף את חייו של חייל אחד על חייהם של עשרות שעתידים להירצח?
פופוליזם, אין ספק.
אך מנהיג אמיתי צריך להתעלות מעל שיקולי יום הבחירות, ולהעדיף את טובת ארצו על קדנציה נוספת. נתניהו הוכיח כי לא זו בלבד שאינו מנהיג של ממש, בטחון המדינה זר לליבו.
במובן זה, אין הוא שונה מהותית מציפי לבני, אהוד ברק או עמיר פרץ.
כמותם, הוא נכנע ללחצי השמאל.
אך בעוד שהם אמורים לפייס את קהל בוחריהם, הוא ממילא לא יזכה בקולות השמאל.
וכמה פאתטי, הוא אינו רואה זאת. הוא מוכר את חיי כולנו בנזיד העדשים של סיכוי - רק סיכוי קלוש - לקדנציה נוספת.
קשה לי לתאר את תחושת התיעוב שהדבר מעביר בי.
רוצים להתנפל עלי? רוצים לכתוב "ושבו בנים לגבולם"?
רוצים לנגן על המיתר הרגשי ולא על הרציונלי? בבקשה.
מעניין מה יכתבו אלה הצפויים להתנפל כרגע, כשאחד מיקיריהם יאבד בפיגוע.
מעניין מה יאמרו אנשי-המחאה-למען-גלעד, כשיראו את הדם ואת העשן.
את מה שאני מאחלת להם, לא אעלה כאן על הכתב.
וכעת אליכם. מזועזעים למינהו, צדקנים בפרוטה, מרתוניסטים עילגים, ועוד.
התנפלו! אל המטרה שלפניכם, אש!
לפני 13 שנים. 12 באוקטובר 2011 בשעה 19:06
