לאחר תקופה רדומה בכלובנו, נכנסתי להציץ מה נשתנה.
להפתעתי גיליתי במגזין פוסט שכתבתי לפני כמה שנים.
אין לי מושג מי פרסם אותו כעת במגזין, ודאי שלא אני.
מעבר לכך שבימים אלו אני לא פעילה בכתיבה בדסמית, הסיפור מגיע בתזמון לקוי.
סיפו, המורה/מאהב שמוזכר בו, כבר אינו איתנו.
אני מנסה לחלוק לו כבוד, ונדמה לי כי הסיפור אינו עולב בו.
עם זאת, חשתי צביטה בלב כשהכתוב הזכיר לי אותו.
חברים ותיקים בכלוב הכירוהו, ואני מאמינה שחסרונו מורגש.
את מיטב כתיבתי כאן כתבתי בהשראתו, ומאז הסתלקותו מעיין היצירה יבש.
מי יתן וחיוכו ישובב את כולנו, בעגלא ובזמן קריב.
עניין אחר.
לפני שבועיים חגגתי יום הולדת. היה מעניין.
טעמתי וודקה בשם BORU, ואשמח לשמוע את דעתכם עליה.
טעמתי גם סוג שנקרא three olives, אך אני לא מעוניינת לשמוע אודותיו שנית :)
עניין נוסף.
החיים נעימים לי. אנא, שמחו בשמחתי.
עוד אחד.
חבר יקר מהכלוב, אקרא לו י', כותב לי לעיתים תכופות.
איש יקר, בעל ערכים ברורים ועקרונות מוסר של פעם.
גם כשתמצית כתיבתו היא לדרוש בשלומי, הוא מחמיא ומעודד.
נעים לדעת שעל אף שמעולם לא נפגשנו אנחנו חברים קרובים.
מאחלת לכולכם חברים שכאלה.
פ'
