לפני 8 שנים. 13 באוגוסט 2016 בשעה 6:07
הייתי בת שש, אולי שבע
במושב בדיוק סללו את דרכי הכורכר שהובילו לבתים
האספלט השחור היה רותח
עד אותו היום שיחקנו יחפים
אני זוכרת שהורדתי נעליים ובדקתי כמה צעדים אני יכולה ללכת קדימה במעלה הרחוב עד שזה כואב מידי
אני לא זוכרת כמה פעמים זה קרה אבל כל פעם התקדמתי עוד במעלה הרחוב לכיוון קצה המושב בו חיכה לי פרדס עם לימונים מתוקים ותפוזים, במרכז הפרדס עמד לו עץ תות גדול ורחב גזע
אני זוכרת את הצעקות של אמא שלי בזמן שהיא מורחת משחה על הכוויות ברגליי
אני זוכרת את הטעם המתוק של תותי העץ הלבנים ואת תולעי המשי מטיילות להן על העלים
