מטפסת על האוורסט שלי

המחשבות מערבלות לי את הבטן.
התקשרתי ואישרתי את השתתפותי בסדנא.
עשיתי זאת אחרי שהחלטתי לסגור בארון את הפחד.
כי מאסטר אמר שהוא חושב שיהיה טוב לי לעבור אותה.
אני מכירה אותי, החשיפה הזו לא תהיה פשוטה בשבילי.
אני לא בטוחה אפילו שאדע לעשות את זה באמת.
להביא לשם אותי, נקיה. בלי מסיכות, בלי הצגות.
האני הזה מוכר לי רק בקושי.
זה החלק ששמור לזמנים ולשיחות עם מאסטר. רק שם אני מסוגלת לקלף הכל, וגם שם זה לא תמיד קל.
מול שאר העולם- אחרי תירגול של שנים רבות, אפילו אני מצליחה לפעמים להאמין להצגות שלי.
בודדים מורשים להציץ אלי פנימה.

אני רוצה ללמוד לפתוח. לבטוח. להאמין.
מקווה להצליח.