א נ י ט ה

עוד יום הסתיים.
ועכשיו הביתה.
סוף סוף.

חייבת להגיע הביתה במהירות, אחרת....עוד אלך פה ערומה 😄

בבוקר מרוב מהירות לבשתי את המכנס הראשון שהוצאתי מהארון.
רק בהסעה הבחנתי שאוטוטו עומד לפול.
כמו הדתיות המצחיקות שעמקפלות את החצאית , כך קיפלתי בתקווה שיחזיק מעמד.
בהזדמנות הראשונה החרמתי חגורה ממישהו שעובד איתי.
אומנם נאלצת להפעיל מעט כח פיסי מתון :).
נראה לי שמצא חן בעיניו.

אבל....רבאק אין חורים מתאימים. החגורה ענקית .
ניסו לאלתר לי חגורה , ושום כלום.

בסוף התנדב אחד הגברים להרוס את החגורה שלו וניקב בה מספר חורים.
וזה...ממש לא נוח . החגורה כרוכה כמעט פעמיים סביבי.

אוף, פעם אחרונה שטסה החוצה בצורה שכזו.

(למרות שנראה לי שציבור החרמנים בעבודה דווקא היה שש למחזה)..