א נ י ט ה

כבר סוף השבוע. נדמה לי שזו אחת הפעמים הבודדות שמגיעה לסוף השבוע באפיסת כוחות.
למרות המראה השברירי שלי , אני טיפוס חזק . נחמד לנצל את המראה בשביל להרויח אהדה והקלות מסוימות. רק מעטים שמכירים אותי באמת ,יודעים על המסעות המפרכים שעברתי, על סנפלינג שאוהבת. ועוד כל מיני אקסטרים שחובבת.
אבל...באמת ששונה הפעם. אולי המועקה הרגשית שהייתי נתונה בה . כל התסבוכת המנטאלית ,יתכן שטבעו חותם והשפיעו באיזושהיא דרך.
באמת שעייפה.

כשמסתכלת לתוכי , האמת היא שאני אשמה. בכנות ועם ראייה פנימית נכונה , אני אשמה. אני מעמיסה עוד ועוד . לא יכולה לסבול רגע פנוי . אין לי את מי להאשים, ובמקום שאקטר , נכון שרוב העומס נופל בגלל העבודה השוחקת, אבל גם אני בגלל אהבת השלמות מוסיפה עוד ועוד ועוד.

וכאילו שלא מספיק העבודה, עוד הלכתי והוספתי לימודים . עוד תחום חדש שמעניין אותי . כלומר ,שאם היה לי פירור של זמן פנוי ....אז גם זה נעלם.

הקיצר...יום שני חוזרים ללימודים. אוףףף.

גם עבודה , גם לימודים, יהיה קשה לתמרן. אבל סומכת על עצמי , אני מומחית לשלב בין לבין. אלופת הקומבינות במציאת פתרונות.

מסיימת במשפט הנצחי : י ה י ה ט ו ב .