א נ י ט ה

אני שונאת שמשחקים לי על המצפון.
יש לי זיכרון מעולה.
ומה לעשות , זוכרת הכל.
וגם אם זכרוני מתעתע בי לפעמים, אז השיחות וההודעות ששמרתי , מיד מאותתות לי "תפסי מרחק".

מה שהיה , היה.
עבר , נגמר , וזהו זה.

מצפוני שקט.
עשיתי הכל.
לא אני הייתי הגורם למשבר.

שלא ישמע שעולזת וצוהלת , לא מרגישה - מגיע לו ,
וגם לא רוקדת על הקבר.

פשוט אדישה.
וזה הרבה יותר נורא.
לא מרגישה דבר.

ואולי עדיף כך.