א נ י ט ה

אנחנו לא מכירים באמת אנשים , עד שנתקלים בהם בנסיבות מסוימות.
באחד המקומות שמגיעה אליהם לצורך העבודה נמצאת בחורה בערך בגיל 30 - 35.
נחמדה עם חיוך ענק, למעשה הדבר הכי בולט אצלה הוא החיוך.
כל היתר ממש לא מיוחד . קטנטונת , מלאה , שיער ארוך. לא מתלבטת לא בדיבור לא בלבוש.
אני חושבת שמעולם לא יצא לנו לדבר לפני היום.
פשוט לא היה על מה .
היום לפני היציאה הביתה. נעמדתי לפני דלת המשרד האחרון . ממתינה להסעה . המשרד שלה.
ובלי לרצות שמעתי שיחה בטלפון.
כנראה שדברה עם חמותה , כי דיווחה לה שהבעל חוזר בעוד יומיים. ביקשה ממנה שתיקח את הבנות מהגן. ואם לא קשה לה שתכין אינג'רה.
????????
הבחינה במבטי , והסבירה לי שחמותה אתיופית.
בעלה יוצא יחידה מובחרת ,הכירו בצבא התחתנו ...ויש להם 3 ילדים. 2 בנות ובן.
הראתה לי בגאווה את תמונותיהם.
איזה יופי....שלוש בובות שוקלד.
מקסימים, מדהימים אחד אחד.

סיפרה בלי התרגשות על המלחמה הקשה שעברה. ניכור מצד משפחתה.
שכנים שלא אומרים שלום.

ועל אהבה ענקית בינה לבינו.

כשדיברה עליו , הפכה ליפיפיה.
עיניים בורקות ונרגשות.

פתאום שטף מילים.

חיבקתי אותה.
ופשוט אהבתי אותה.

נהדר למצוא דבר שכזה .