הצצה פנימה

כמעט התעלפתי כשהאדון כתב לי אתמול שאני מקולרת
והתגובות שלי - קיפצתי בכל הבית בצעקות "אני מקולרת, אני מקולרת"
וכמו תמיד שאני שמחה ומאושרת הייתי חייבת לשתף מישהו (כשאני עצובה זה ממש לא ככה אבל זה מסיפור אחר)
אז התקשרתי לעקרב המקסים וצרחתי בשמחה והוא היה מאוד נרגש בשבילי
ואפילו כתב משהו (שקיבל פרשנות קצת משונה בעיני אנשים אחרים אבל גם זה מסיפור אחר)

והאדון מסמס לי "אל תתקשרי, תכילי את זה" וכמובן שהוא יודע מה נכון לי
וממש רציתי לשתף חברות ודמיינתי את השיחה:
אני בהתרגשות: "את יודעת מה קרה?! אני מקולרת"
היא בחשדנות: "שזה אומר?"
אני בהתלהבות: "שאני שייכת לו, אני שלו"
היא בשוק: "אתם ממש בימי הביניים, מה הוא יכול לעשות לך עכשיו? הא יכול להתעלל בך?"
אני ביאוש: "זה לא ככה, את לא מבינה... לא משנה... בואי נגיד שהוא ממש בן זוג שלי עכשיו, יותר מקודם..."

אז כמובן שלא התקשרתי לחברות...

והערב אתמול היה פשוט מדהים
מסעדה מדהימה ואוכל מרגש
ובבית האדון עשה בי שימוש מלא, בכל החורים, עוד ועוד ולא מצליחים להפסיק

והבנתי שבתוך הסשן כשהכל כבר מתערבב ואני לא יודעת מי ומה ובכלל
הכי מרגש וממלא זה שפתאום הוא מעביר עלי את היד שלו ברכות או נותן לי נשיקה קטנה בעורף
אלה הרגעים שבהם אני יודעת בוודאות שהוא הגבר שלי, האדון שלי, בן הזוג שלי
ואני שייכת לו בכל נים מגופי ומנשמתי