סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

הצצה פנימה

אני ואני ואני ואני
לפני 13 שנים. 22 באוקטובר 2011 בשעה 15:29

מובסת. יושבת על הרצפה וממררת בבכי
זה כמו להכניס לי אגרוף בבטן
לזרוק את כל מה שהיה
החיבור, האהבה, האינטימיות, ההתמסרות

אולי רק ככה אפשר
לקום בבוקר ולהיעלם
בלי הסברים, בלי מילות פרידה
לתת לי להבין לבד שאתה כבר לא שם

זה, הכי נמוך שיש

האדס​(שולט) - ניחום. כמה שזה יכול להועיל כרגע
לפני 13 שנים
A v​(שולט) - הכי נמוך זה להישאר שם מבחירה...

טיפה יותר גבוה זה לנגב את הדמעות ולהתחיל לצעוד מחדש...
לפני 13 שנים
מישלי - אני מאמינה שזו רק אסטרטגיה.
ואני מניחה שהיא מגיעה מאהבה עמוקה ומדאגה לך.

את מה שיש בלב, אי אפשר (וגם לא צריך) לזרוק.

שולחת חיבוק.
לפני 13 שנים
בטי בום​(שולטת) - איזה אסטטרטגיה יש בנטישה?
יש שם חוסר יכולת להתמודד, חוסר יכולת לקחת אחריות וכנראה מאחורי זה עומד איש נטול טיפת כבוד ואומץ, אומרים ברוך שפטרנו ומתחילים להתרגל לחיות בלי
לפני 13 שנים
מישלי - יקרה, אני (שוב) חולקת עליך...
נכון שזו יכולה להיות נטישה, אין לי מושג מה קורה שם.
אבל זו גם יכולה להיות היעלמות מודעת ומחושבת ממקום אחר לגמרי.

יכול להיות (ושוב, זו רק השערה שלי) שמדובר במישהו שיודע, שזה הדבר הכי אוהב שהוא יכול לעשות למענה, להתרחק.
יכול להיות שהייתה תקופה שבה הייתה קירבה גדולה, והיא לא באמת קידמה אותם (או אותה) למקום הרצוי (לה).

אצלי זה סיפור אחר, אצל כל אחד ואחת זה מיוחד ואחר, אבל אני מבינה את המקום שבו לפעמים צד אחד (בעיקר אם זה הצד שקיבל את הסמכות להחליט) מוביל את המהלך.

היא כתבה "אולי רק ככה אפשר"....

בטי יקרה, את שופטת מאד לחומרה, צעד שיש בו הרבה הרבה רבדים. זה לא הוגן.
לפני 13 שנים
Master_Eran​(שולט) - שולח לך חיבוק חזק ואוהב
לפני 13 שנים
שריל​(נשלטת){A} - קצת עצוב. שיהיה שבוע טוב. חיבוק
לפני 13 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י