זן ואומנות אחזקת המנוש

כל אותו הלילה לא יכול היה גלעד להרדם. האדרנלין בגופו סירב לרדת. הוא געש ורגש כולו. הוא הרגיש מאושר באדם. הוא היה משוכנע שמבחינתו הוא עבר אירוע מכונן ושחייו הגיעו לשיא. אופוריה. כך קוראים לזה בז'רגון המקצועי.

כל אותו לילה שחזר איך יעל יושבת על פרצופו ורוקדת על לשונו.
כל אותו הלילה שחזר איך במיומנות היא חולבת את אבר מינו עם כף רגלה...

מה רבה היתה שמחתו לגלות שיעל חייכנית וחביבה אליו מתמיד בבוקר למחרת. היא נכנסה למשרד בחיוך רחב, שאלה אותו לשלומו ואפילו הדביקה לו נשיקונת מרפרפת על שפתיו.
וכשיעל, ביוזמתה, הציעה לו שיצאו ביחד לארוחת הצהריים, התחיל גלעד לדמיין איך יזמין אותה בקרוב לארוחת שישי בערב אצל הוריו כדי להכיר להם את אישתו לעתיד.

הוא ישב איתה באחת מהמסעדות הסמוכות למשרד, והרגיש איך הוא עוד שניה מתפוצץ משימחה. מיכל היתה מקסימה אליו. לא היה זכר לביצ'יות ולרשעות שראה בה...

הוא זיהה בגאווה את מבטי הקינאה של שאר נערי ההיי-טק שאכלו במסעדה ארוחת צהריים, רק שהם, בניגוד אליו, נאלצו להסתפק בחברת חנוני הייטק כמוהם, ולא באלה מדהימה ומושלמת כמו מיכלי שלו...
גם שאר היום עבר כמו בתוך חלום. כל פעם שהיא עברה לידו היא הגניבה ליטוף קטן או נגיעה מקרית, ומה רב היה אושרו כשלפני שנעלו את המשרד אמרה לו שהיא תשמח אם הוא יקפוץ אליה בערב, 'ותביא מברשת שיניים הפעם' היא אמרה בחיוך שהמיס את ליבו של גלעד...