ואני בכלל לא ידעתי שאני כזה

אלוהים חנן אותנו ברצון חופשי, ובכך נסתיימה מלאכתו. ההתמסרות המוחלטת היא כוח עצום, כוח החיים; השולט הוא רק הכלי היכול להביא לשחרור הזה ובאמצעות הנשלט(ת) לחוות אותו גם כן. במפגש (מערכת יחסים) טוב בין נשלטת לשולט יש חיבור חזק ומתמשך לכוח החיים.
ושם אני רוצה להיות.
כ.

מתלמדת

זונה

זונת תחת

זונת כאב

קדשה

כאב ראש – פגישה שנייה

יום רביעי. ערב ירושלמי קר ורטוב, ללא עננים וללא ירח. חשוך מאד למעט כמה פנסים בחצרותי וברחוב.

19:30 מתבונן במצלמת האבטחה ברחל ויוסף יוצאים מהקליניקה, יוסף שואל משהו, בתשובה רחל גוררת אותו ימינה לחצר החשוכה (לדעתה..) שלי במקום שמאלה לשביל היציאה מהחצר.  יוסף מתנגד אבל רחל מושיבה אותו על המדרגות, מרימה את חצאיתה הכבדה, דוחפת את פניו לכוס השעיר, וכפי שאני יודע היטב, בהכרח עם ריח חריף של שתן וזרע, שלה ושלי. מעניין מה הוא עושה שם, והאם זה יופיע ביומן הסקס שהם חייבים לי ?

 19:45 - מתקלח, מתארגן וחוזר וקורא את סיכום הפגישה הראשונה עם אסנת ודני.

20:00 - צלצול בדלת, אני ניגש לפתוח.

ברוכים הבאים, תכנסו בבקשה.

דני לבוש בדיוק כמו בפעם הקודמת, אך לא מגולח, אני תוהה האם יש משהו דתי בעניין – חייב לברר.

אסנת בחצאית כפלים כבדה המכסה על מגפי עקב שחורות, טיפונת סקסיות מהמקובל במגזר. חולצה ארוכת שרוול וצמודה, מהסוג שנשות המגזר החסודות אוהבות ועליה אפודת צמר מכוערת להפליא, וגם כן אופיינית. ואלוהים אדירים, אחד מכובעי הצמר הנוראיים המסתירים את שיערה למעט קווצת שיער סוררת.

אולי היא מנסה להרשים, ואני תמה - למה זה מרגיז אותי?

צועדת במרץ במסדרון וממתינה מחוץ לדלת, ריח בושם יקר עולה באפי. הם מתישבים, היא מחליפה כורסא לעומת הפעם הקודמת, דני ללא אומר מקבל השינוי. מתישבים. שתיקה מחויכת.

אסנת לא שקטה, מסתכלת לי עיניים ואומרת – "הכנתי עצמי לפגישה כמו שהורית לי". סבלנות בבקשה בואי נסיים לשמוע את דני, הממשיך ללהג על המתח שהוא שרוי בו לגבי שינוי בנוסחה האקטורית לציוד חקלאי העומד בתקנות יורו A6.

דני , אנא המתן בחוץ בזמן שאסנת ואני נתחיל בפרק האישי בטיפול. דני יוצא ללא אומר וסוגר הדלת אחריו. אני ניגש וסוגר את הדלת הפנימית, האטומה לקול. מסתובב לאסנת, היא מביטה בי במבט הנשי המתריס, המייחל והמוכר כל כך. אותו מבט נשי המבקש שחרור. "מה שלומך דוקטור?"

...

באיזה שמן השתמשת? אני מפתיע אותה. "בשמן תינוקות" היא עונה בחוסר בטחון, ואיך החדרת אותו? היא מחיכת במבוכה, "לא החדרתי עיסיתי מן החוץ כמו לתינוק ששורף לו".

תראי לי. עומדת, משחררת את השיער הברונטי השופע שלה מביקתת הצמר הכעורה להפליא.  מורידה את האפודה, אני מרים יד והיא עוצרת – בוחן את חמוקיה. מתישבת וחולצת את מגפיה, ואז מורידה את החצאית הכבדה ולהפתעתי היא ללא תחתונים, החולצה שלה מכסה, לא מכסה את הכוס.

האם התבקשת לבוא ללא תחתונים? "לא". לא מה? "לא דוקטור." ניגש למדף ושולף מהגומחה שמאחורי כל כתבי פרויד, בגרמנית (שיט אני שונא אותו.. אבל הם  נראים טוב) את המחבט.

תסתובבי. "לא רוצה", היא מפתיעה אותי. הכל טמון ברצון חופשי אסנת. את גאוותנית, את נדרשת לשיתוף פעולה, מרצון חופשי.

"אני פוחדת". אז תתלבשי בבקשה וקראי לדני, תשלמו על הפגישה ונסיים כאן.

מסתובבת אלי ומבליטה את ישבניה

...

אני הולך להביא אותך לדמעות אני חושב, ומחייך. ללא אזהרה אני מפליק לה בעצמה מירבית על ישבנה השמאלי, היא קופצת, זועקת ושולחת בי מבט מפוחד. לא ספרת, תסתובבי אלי שוב, תבקשי.

שקט

תבקשי: אני ילדה רעה, בבקשה תחנך אותי דוקטור.

שותקת.

מה יהיה אסנת? אין לך זכות לשתוק או לא לשתף פעולה אלא רק להשתמש במילת הבטחון, עד שלוש פעמים לפגישה ואז סיימנו. מתבוננת בי במבט ארוך. " דוקטור, אני ילדה רעה, בבקשה תלמד אותי, אני מבטיחה לספור", מסתובבת ומתכופפת, נשענת על מסעד הכורסא. אני רוצה לנשוך ולטבוע בתחת הנפלא הזה – אבל שומר, כל הזמן צריך לשמוא עם האישה הזו.

הצלפה בכח מלא  "אחת", "שתיים" "שלוש". היא מיבבת. עכשיו צד שני, "לא דוקטור, בבקשה לא.. " מצליף, ושוב. "שתיים" היא גונחת, לא אסנת זה אחד תצטרכי לספור מההתחלה. היא בוכה. מצליף והיא סופרת יפה. דומעת, מנוזלת ובוכה. ניגש אליה מעביר את ידי על פניה הרטובות מבכי ונזלת, אוסף ומכניס היד לפה שלה – עמוק. היא מוצצת ומלקקת.

תתפשטי לגמרי בבקשה. מתבונן בישבנה, חבורות מתחילות להתפתח, הן עוד יחליפו צבעים. מתבונן בשדיה היפים, גדולים אך לא מדי, נופלים מעט עם פטמות גדולות הפונות מעלה והחוצה. מרים מבט, היא מסתכלת עלי ומחייכת.

את רוצה שאבחן אם עמדת במשימה? "בבקשה דוקטור תבדוק לי את החור של התחת? השתדלתי להכין אותו כמו שאמרת" היא אומרת בקול המחונך שלה, ואני תוהה האם זה הקול שמשתמשת בו בכיתת הבתולות החסודות שלה באולפנה. עלי למיטת הבדיקות בבקשה. היא עולה, כורעת על ארבע, שולחת ידיים לאחור ומפסקת את ישבניה, זה וודאי כואב אבל היא שקטה.

שקט בחדר, רק הרוח בברושים בחוץ נשמעת. אני מתישב מאחוריה ומתבונן, מודע היטב שמבטה שלוח לאחור, אלי. הכוס שלה רטוב ונפוח, היא מגורה ממש הזונה "האמונית" שלי. שולח יד ומלטף את חור התחת הלבן להפליא שלה, דוחף אצבע, יבש למדי. שתי אצבעות בפה שלה, תרטיבי, חוזר ודוחף אותן חזק לתחת, "כואב" היא אומרת. לא שימנת כמו שצריך אני אומר.

"דוקטור, בבקשה תלמד אותי, בבקשה תשמן לי את החור של התחת." תשבי בבקשה, מתישבת עירומה בכורסה של דני, בשיכול רגליים; נאנחת, העור צובט את הפצעים המתפתחים שם. אסנת, אני הולך לזיין אותך בתחת,  על יבש. וזה יכאב, אולי אפילו מאד. אין לך ברירה אבל את רשאית לשאול ככל העולה ברוחך.

"אני פוחדת, מהכאב, וגם קצת מיחלת לו, מוזר, בבקשה תרחם עלי דוקטור; ומה עם יציאות אח"כ?" אני מאמין שלכל היותר תהייה אי-נעימות – אין סימן שהיו לך טחורים. "ולמה בעצם צריך?" כי צריך לפתוח לך את התחת אסנת, זה שלב חיוני בשחרור שלך. תסתובבי עם הברכיים על הכורסה של דני. היא מחייכת אלי חיוך מקסים, "טוב אז בוא דוקטור ותפתח לי את התחת.." אני מתחיל להתרגש, יהיה קשה עם הפאציינטית הזו, מרגיש משיכה בלתי רגילה, אצטרך להשגיח ולשמור, עלי ועליה.

תתחילי להרטיב עצמך עם רוק ולהכניס אצבעות לתחת שלך. מתבונן בה מרטיבה ומחדירה, קצת מרמה. היא מסובבת ראשה אלי ומחייכת. אני מתפשט מחלוקי ומוציא הזין מהמכנסיים. עומד לי, "אני יכולה להרטיב אותו דןקטור?" אני מוותר לה ללא מילים ניגש ומכוון את הזין לפה שלה. היא מוצצת, לא ממש טוב, אבל עם הרבה רוק, כנראה באמת פוחדת.

"אני רוצה שנתנשק" היא מחייכת אלי חיוך מתפנק ובטוח בעצמו. זמן לשים גבולות; אני ניגש ואוחז בצווארה בידי הגדולה וחונק, ללא סימנים וללא מילים. מכופף אותה, ומפליק לה 5-6 מהירות על הישבן הפצוע שלה. היא זועקת, מופתעת ודמעות בעיניה. "שונאת אותך דוקטור." טוב מאד, זו אנרגיה שאפשר לעשות איתה הרבה תרפיה, אני משיב.

יורק, מכניס אגודל לתחת שלה והיא נאנחת. משתמש באגודל ככף נעלים ודוחק את העטרה הגדולה שלי לתחת שלה. היא קופאת, החלקתי פנימה, היא צווחת "כואב לי..". אני עוצר לרגע. תסתכלי לי בעיניים אני מצווה, היא מפנה את ראשה כלפי מתבוננת בי בעיניים בוכיות, מבט ישיר ומבקש, מבט שאפשר לטבוע בו. אני נועץ בכוח והיא מתחילה לבכות וליבב, בשקט.

אני מזיין והיא בוכה, אני דופק לה את התחת והיא מתיפחת בשקט, אני חובט באגני בישבניה והיא מוציאה קולות מסוכנים, לה ולי. אני יוצא לגמרי והיא קופצת. התחת שלך פתוח אסנת, הוא מתחיל ללמוד אני לוחש. אני חודר שוב, היא מזנקת ואומרת את המילה.

"סליחה דוקטור.. אני לא יכולה יותר.. אתה יכול לעשות לי מה שאתה רוצה.. אי רוצה לטעום, אף פעם לא טעמתי". רגע קריטי בטפול - הפיתוי גדול. טופס בשיערה בשמאלי ומאונן לה על החור של התחת, משפריץ זרע חם בחור המעט פתוח. אוסף בימני את הזרע, דוחף בגסות שתי אצבעות לתחת שלה ואח"כ דוחף את ידי לפה שלה, מתגבר על התנגדותה. תרפי זונה, תרפי. והיא מרפה. תנקי אני מצווה, תנקי את הזרע ומיצי התחת שלך." היא מלקקת לי אצבע אצבע, מסובבת ראשה לאט ומביטה בי במבט מנצח.

...

אני מרים ומסדר את מכנסי, סוגר החלוק, עוטה כפפות. שימי לב, אני מורח גל אלוורה אלכוהולי – זה ישרוף אבל מחטא ואח"כ מרגיע. "שורף" היא נאנחת. תתלבשי וחזרי לכורסה בבקשה; אנחנו מתישבים. להלן ההנחיות שלך.

כל יום תצלמי את התחת שלך, בסביבות שש בערב ושלחי לי – יש לצפות להחלפת צבעים ואולי גם גלד בישבן שמאל שם נפצעת.

כל יום בבוקר תתאמני בהכנסת אצבעות לתחת, אין להשתמש בבייבי אויל – רק בג'ל או שמן סיליקון המיועד לדבר – יש בפארמים השונים במדף גלוי. שתים זה מינימום. ושלח לי תמונה כל יום בשש בבוקר.  עכשיו בבקשה קראי לדני, ואתן לכם ההוראות המשותפות.

היא מתלבשת לאט, ואני לא יכול להסית מבטי ממנה, והיא מודעת למבטי. אני  מאוורר ומסדר מה שצריך.

היא פותחת הדלת החיצונית "בוא דניל'ה"; הסוכן ביטוח למכונות חקלאיות נכנס.

שב בבקשה. "תודה דוקטור, היה המון זמן, חשבתי שפגישה זה 50 דק סה"כ?" אומר האנאלי הקטן, והוא כמובן צודק. החלטנו על פורמאט מעט שונה, של פגישה וחצי בכל פעם, ופחות פגישות בהתאמה אני משיב בקול אסרטיבי. בואו נסכם, אסנת בבקשה ספרי לדני מה עשינו.

"אספר לך בבית דניל'ה.. מתפתח לי שוב כאב ראש" היא משקרת ללא בושה.

להלן ההנחיות המשותפות שלכם:

עליכם לאמץ גור כלבים, מסוג גדול יחסית של בערך 35-40 ק"ג, זכר, ואני מדגיש – לא מסורס. הוא של אסנת – את מטפלת בו ורק את. "סליחה דוקטור," היא מקשה, "כיצד זה קשור לטיפול?" כשיהיה בן שנה בדיוק את תבואי איתו לטיפול. מבטה אטום והוא בכלל אבוד.

בין הפגישות שלנו אתם חייבים לקיים סקס לפחות פעם אחת, נידה או לא נידה דני, זה עניין של פיקוח נפש. דני מביט בי, מבטו קשה לפיענוח כרגיל ומשיב אני אוהב אותה ואעשה מה שצריך. תודה דני אני אומר, פונה לאסנת ואומר אולי תגידי לדני מה את חושבת על מה שכרגע אמר? תודה דניל'ה שאתה משתדל בשבילי היא אומרת .

וגם את התרגיל הבא: התפשטו באור ועימדו ערומים לגמרי זה מול זאת, עלייך אסנת לרוע מולו על הברכיים ולעשות לדני ביד עד שיגמור על שדייך – ושדייך בלבד – לא בפה ולא בפות. ובאור מלא אני מדגיש. דני בשוק – השחתת זרע הוא ממלמל. זו בעיה אמתית? אני שואל. וודאי אסנת עונה, בקול עצבני, דני מאד מקפיד. אוקיי אז יש לי פתרון שרק משפר את התרגיל. את אסנת תאספי את כל הזרע שאת יכולה ותחדירי אותו לפות עם ידך. ואח"כ תאונני מול דני – אין על זה איסור נכון דני?

הוא בשוק גמור, "לא" הוא ממלמל "אבל חלק מהזרע יאבד". דני תקשיב לי טוב, כשזרע לא יוצא הוא נספג חזרה בגוף, זה לא בנק. ועליך להחליט האם אתה שותף ותומך בטיפול הזה, אתה חיוני כאן ולא אמשיך בלעדיך. בבקשה תחליטו האם אתם ממשיכים – ואם כן אז אני מבקש שלא נחזור לדון בסירובים וקשיים אלא בפתרונות. "אבל אני חיייבת.. כאן.. דוקטור.". פורצת אסנת. תחזרו אלי בבקשה מחר ותודיעו לי על החלטתכם, אני קוטע אותה.

דני משלם, "שלום דוקטור."

"שלום דוקטור, אני שמחה שעזרת לי היום", מתגרה אסנת.

אני נפרד מהם בדלת, נפגש שבוע הבא ותמסרו לי דו"ח.

הכאב ראש

פרק א': אינטייק

פגשתי אותם לפני שלושה חודשים. התקשרה, קול מאופק, מאד מאופק עם צניחה בטון בסוף משפט. קיבלתי את שמך מ ג' שמאד המליצה; "בבקשה, במה מדובר?" יש לי כאבי ראש נוראיים, המשתקים אותי, הם לא מוסברים והמטפלת שלי חושבת שכדאי שאבוא אליך. שיחה קצרה, עניינית, קבענו פגישה ראשונה לאינטייק. "מה זה?" שאלה. הסברתי והנחתי את דעתה.

נכנסו, הציגו עצמם; דני ואסנת. דני, 45, סוכן ביטוח של מכונות חקלאיות, מצליח מאד כלכלית  ואסנת, 41, מנתחת מערכות בחברה ציבורית גדולה. דתיים-לאומיים, שלושה ילדים, שומרי שבת, דתיים של רחביה. הוא רזה, שמור היטב, איש אפור בלבוש אפור. היא גבוהה יחסית, מותניים צרות, חזה כבד הגולש מטה בשמלה של חורף, ישבן של אשה. עמידה נוקשה, זקופה, מאופקת. אישה יפה, עור לבן מאד, עיניים כהות, שיער שחור צבוע. הליכה עצורה ותקועה – יש מה לשחרר כאן..

התלונה: אסנת מתלוננת על כאבי ראש גוברים והולכים תקופה ארוכה, שנתיים לפחות. בדיקות MRI שליליות, בדיקות נוירולוגיות שליליות. רגישות לאור, סחרחורת עד כדי בחילה, רגישות למגע בעת התקף. אומרת שהכאב נורא, משתק וגורם לה להתנהגות נמנעת – ממעטת לצאת מן הבית. אני חש שגם כאן יש יותר – נמתין לזמן שלנו לבד.

מצב הזוגיות: דני – "בסדר.. נראה לי, חבל לי שהיא סובלת", אסנת –"בסדר". נשואים עשרים שנה, דני מעיד בגאווה מסוימת שהיה "הולל" והיו לו 3 חברות לפני הנישואין, אסנת מעידה כי "דני הגבר הראשון והיחיד שלי". מיד תהיתי מה הסיפא של המשפט הזה.

חיים שקטים נטולי קונפליקטים, מעט אי הסכמה בענייני דת. דני התחזק בשנים האחרונות, בעיקר מאז מות אימו. מבקש שישמרו נידה ואף משתדל להמנע ממגע בתקופה "הטמאה". אסנת רושפת בשקט למשמע המונח.

"כידוע לכם אני נוירולוג המתמחה בכאב, לרבות כאבי ראש. הכאב מצוי ברצף הפסיכו-פיזי והוא חלק ממערכת מורכבת, לעיתים מדובר בפגיעה פיזית אבל גם אז מידת הכאב תלויה בנוירולוגיה, באישיות, בזוגיות ובתרבות המקור של הסובל, וודאי וודאי שלכל אילו השפעה מכרעת כשלא ידוע גורם פיזי 'פשוט' ולכן ביקשתי שתבואו כזוג לאינטייק, שבו אני אכיר אתכם ובעיקר את אסנת."

דני: "אז למה חשוב שאני אהיה כאן? אני גם צריך להיות מטופל?" "לא, אני משיב "אלא שחובה עלי ללמוד על אסנת לפני ולפנים, ומי כמוך מכיר אותה" אני מוסיף בחיוך רציני. דני מתרצה ואסנת מרימה אלי מבט תמה, חפוז וממזרי.

ואני מוסיף: "במהלך הטיפול נצטרך לפרוץ מבעד חסמים שונים, פסיכולוגים וגופניים ולצאת מאיזורי הנוחות של שניכם, לחוד וביחד. המאמץ ניכר ונדרשת מחויבות של שלושתינו. יחד עם זאת לא מדובר בטיפול דינאמי ארוך אלא במתכונת של טיפול קצר – אנחנו נסכם על 12 פגישות של שעה וחצי, כולל זו ומחירו 1500 ₪ לפגישה; אם לא הודעתם לי 3 ימים מראש – תחויבו."

"זו המסגרת ולזה אתם מתחייבים – אחת לשבוע. יתכן והשתתפותו של דני הכרחית".  "אבל אני צריכה את הפרטיות שלי" – אומרת אסנת ונועצת הי מבט לא ממצמץ. "עיקר הטיפול הוא בשניים, אני ואת", אני מוסיף, "האם יש כאן בעיה הלכתית?" דני אומר שהוא לא סגור על זה אבל חושב שזה בסדר, בעיקר אם הוא מחוץ לחדר הטיפולים.

ספרו לי על יחסי המין שלכם? באיזו תדירות מקיימים יחסים? דני נבוך אבל אסנת קופצת ואומרת, וככל שהיא מדברת היא נהנית ממבוכתו של דני. מתפשטים בחושך. דני מנשק אותי, מלטף קצת,  דני מליט פניו במבוכה. הוא גם לא מוכן לגעת לי בחזה מאז שהנקתי. אני לדני, האם אתה נוגע בפות של אשתך? ידיים? לשון? דני משתנק "זה מלוכלך שם.." אך עוזר אומץ ומסביר משהו על חובתו של גבר יהודי לרעייתו; אסנת מחייכת אליו חיוך קר ומביטה בי.

"אנא זכרו שאינני סקסולוג, והדיון במין אינו העיקר בטפול זה, ויתכן שבהמשך אמליץ לכם ללכת לסקסולוג לטיפול זוגי – אחרי גמר הטיפול שלנו בתלונה הראשונית"

"אוקיי, דני, צא בבקשה ותמתין בחדר ההמתנה, הדלת לא נעולה אך אסור לך להכנס ללא בקשה מפורשת של אסנת ובאישורי. בסדר?"  "בסדר". אסנת מתבוננת בעניין בחדר העבודה המיושן למראה עם מיטת הבדיקות הכבדה ומגלה עניין בוווים השונים בתקרות ובקירות מימיו של הבית כמחסן או אורווה בימי הטמפלרים. בחוץ רוח סערה ירושלמית, מטחי גשם צולפים בזגוגיות הדלת למרפסת, קירות האבן צוננים אך האח מפזרת חום נעים.

לספר לך על כאב הראש האחרון שלי?

לא.

לא? אסנת עומדת ומתריסה "אז מה עכשיו?" ארוגנטית במידה, אינטליגנטית מאד ותקועה. "היום ננסה ביחד לחצות כמה מחסומים" "אז מה אתה כבר יודע מה יש לי" היא מתגרה, "ולמה בכלל ביקשת שאביא בגדי אימון?" אני חושב שאני יודע מה הבעיה שלה (גזר גדול בתחת, והפתרון הוא לשחרר אותו..) אבל את זה אני לא אומר לה.

תגשי בבקשה מאחורי הפרגוד ותחליפי לבגדי הספורט. לא צריך היא משיבה בשחצנות, הם כבר עלי, פושטת את השמלה החורפית בתנועה אחת ונשארת בטייטס ארוכים סגולים ומבריקים וחולצת התעמלות צמודה, ארוכת שרוולים היורדת למעין חצאית קצרה המכסה את ישבנה. טיזרית מתחכמת, ללא ספק יש לחנך אותה. "היום נעשה מספר תרגילי התעמלות, מאומצים במידה כדי להגיע למצב של הזעה קלה, כל פגישה תתחיל כך ונוסיף ונציג תרגילים" הדיבור הטיפולי תמיד יהיה בתוך הרצף של החוויה הפיסית, ברור?" "וואטאבר.." היא עונה בחוצפה.

אני מחייך, היא נבהלת לרגע.

"רדי לישיבה שפופה, קומי. לא עשית טוב, חשוב שהעבודה תהייה מדויקת." סומק קל של רוגז עולה בצווארה.

"ידיים קדימה, פיסוק קל, תפסקי עוד". לא משתפת פעולה. "אסנת כבר יש לך התנגדויות – ולי יש סבלנות מעטה לאילו שלא מוכנים לעזור לעצמם. בכל פעם שנגיע לנקודה כזו חובה עלייך להגיד לי 'תעזור לי דוקטור' ".

"קשה לי לשתף פעולה, תעזור לי דוקטור" היא אומרת בקול נמוך ונוגע ללב. מתקרב, אוחז בידיה המושטות וברגלי מפסק אותה במידה הראויה. "עכשיו כפיפת ברכיים עם ידיים מושטות בבקשה, להבליט הישבן לאחור, ישבן זה תחת אם לא הבנת.." .

מתעצבנת בשקט.

"לא רע – תתחילי לספור איתי בקצב שאני נותן". אוחז במחבט גמיש שבקצהו פיסת עור טרפזית מעור באפלו שחור וכבד.. ומכה על הספה בקצב..

אחת, פלסק המחבט מכה בספת העור.

שתיים, שלוש...

בשש היא עוצרת.. "קשה לי היא אומרת", "אמרתי לך להפסיק?" "אבל חשבתי.." מבט שקט והיא וממשיכה. "עשר" מכריזה כמנצחת. חבטה מהירה עם המחבט בישבנה השמאלי מפתיע אותה, מקפיץ אותה וצעקה קלה נפלטת מפיה הקמוץ. "תמשיכי." היא לא זזה, עומדת, עיקשת וגאונה, מבטה מושפל ושפתיה אומרות בקול שקט – "תעזור לי דוקטור".

ניגש, ועם המחבט מפליק לה שלוש מכות מהירות בישבן. היא קופצת ופותחת הפה למחות אבל שתיקתי משתיקה אותה. יורדת לעוד 4 ומתרוממת, זיעה פורצת מבעד שיערותיה ופניה אדומים ועגלי זיעה גולשים בצווארה ונבלעים בין השדיים. שוב תחרות מבטים, שוב "תעזור לי" נמוך ומיחל. מעביר את המחבט על עגבתה הימנית, היא נמתחת, חושקת שפתיים ושולחת בי מבט עמוק וקודר ומיחל. ואז שני פליקים מהירים והיא צועקת ומייד נושכת השפתיים.

"הכל בסדר.." שואל סוכן הביטוח וקולו מעיד שאוזנו כרויה לדלת, הלא נעולה.. "כן" היא מקדימה אותי, "שב בשקט דניל'ה ואקרא לך אם אצטרך". מחייכת אלי כשותפת סוד (..עוד לא יודעת כמה הסוד יהיה אפל ומלוכלך.. בדיוק כמו שהיא  צריכה).

ללא מילים יורדת לעשר נוספות, משקיעה, מנסה לרצות אותי, פליק – "למה עצרת? תבקשי רשות קודם". יורדת לעוד כמה, לאט, קשה לה רטיבות מתפשטת במפשעתה. שולחת בי מבט "דוקטור קשה לי אני יכולה להפסיק?" אבל ממשיכה. נותן לה לרדת לעוד שניים. "את יכולה לעצור". מתישבת בכסא. "קיבלת אישור לשבת?" נעמדת ומפנה אלי חצי גוף – לומדת מהר אין מה להגיד. מלטף את ישבניה במחבט ורגליה רועדות; מעייפות או מצפייה? מכה, מכה, מכה. והיא שותקת.

יושב מולה ומסתכל לה בעיניים ובכתם הרטיבות שבמפשעתה. היא מסתכלת חזרה. "כואב לי לשבת דוקטור.."  נועץ בה מבט ובקול רך "בואי נבדוק, תעלי בבקשה על שולחן הבדיקות, תורידי המכנס והתחתון עד הברך וכרעי על ארבע עם הראש על המזרון." מצייתת ללא אומר וחושפת תחת לבן, יפה ומלא רכות מזמינה, ריח של זיעה וסקס עולה באפי.

היא מתבוננת בי בעודי לובש כפפות בדיקה ומביא בקבוק שמן קר מאדן החלון.

מטפטף כמה טיפות בין גומות וונוס ומתבונן בהן זולגות בחריץ וחולפות על חור התחת ההדוק שלה וממשיכות מטה, היא עוצרת את נשמתה בהפתעה. ובחמש הדקות הבאות אני וחוזר ומעסה את ישבניה היטב. מעביר יד כבדה על חור התחת היבש שלה ומעסה אותו מן החוץ. "לפני כל טיפול חובה עלייך לעסות בשמן את חור התחת שלך, הוא יבש ומכווץ וחובה לשחרר אותו". היא לא מוציאה קול. "הבנת?" ." כן דוקטור". "ובפעם הבאה תשתמשי בחזיית ספורט, לא חזייה עם ברזלים", "כן דוקטור".

"יפה, תתלבשי. גם השמלה."

אני ניגש לכיור ושוטף ידיים; "זה הכל להיום, קראי בבקשה לבעלך."

סוכן ביטוח נכנס ושלושתנו מתרווחים בכורסאות. דקותיים שקט ואני תוהה אם הוא מזהה את ריח הסקס שלה מבעד לזיעה ולשמן. אין לדעת. "מה שלומך אסנתי?" הוא שואל. איש טוב ונאמן. ואני מפנה מבטי אליה ואומר בחיוך, "בבקשה שתפי את דני".

מאבדת מבטחונה העצמי להרף אבל אז נותנת חיוך קטן ומספרת שעשתה התעמלות מודרכת ו"דיברתי עם הדוקטור והוא עזר לי".

"סיימנו כאן, אנא שלמו".

דני משלם ללא אומר ואני מגיש לו הקבלה על "אינטייק וטיפול אקספלורטיבי ראשון"

"שלום לכם, להתראות ביום רביעי הבא כמוסכם".

 מה לעשות שהוא כל הזמן קורץ לי, ויש לו רצונות משלו השונים משל גבירתו. ואני, חסיד אומות ההעצמה הנשית שבוי בקסמו ולא, לא ממש נגד רצוני. אני עומד והיא כורעת בקצה המיטה, אוחז בידיות האהבה שלה ועושה איתה אהבה, חזק ומהר. היא מקשיתה את גבה ונאנחת. ישבנה חג בתנועות מעגליות ואני ממולל את ישבניה ומפעם לפעם הוא מציץ אלי. ממזר שכזה, הדוק ויפה, רטוב מרוק ושמן, מבריק וגם קצת נפוח. מזמין כמו פרח שרק נפתח. החור של התחת כמובן..

אני מתעלם ממנו בגבורה ומתרכז בגווה של יפתי, המזדיינת איתי כל כך יפה. מטפטף עוד שמן בשיפולי גבה והיא מספרת לי איך היא מרגישה אותו נוזל לאורך החריץ, מצנן את חור התחת ומרטיב אותה ואותי בעודי ממשיך וחודר, פנימה והחוצה. "אם אתה רוצה אתה יכול להתחכך בו.." אני שומע "במי?" אני מקשה.. "אוף מעצבן אחד.. בתחת שלי.. " טוב אני מסכים..".  משחק בפתח הכוס, כמו שהיא אוהבת נכנס ויוצא והעטרה נתפסת כל פעם ביציאה. אוחז בזין בעודה מניחה את ראשה על המזרון וזורקת מבטה המחייך אלי לאחור. אני משפשף אותו הלוך וחזור בחריץ העמוק שלה ועל חור התחת החם ונפתח שלה. "נפתח..כמו פרח לפני הזריחה.. " אני חושב, ומחשבות פולשניות פולשות לראשי. אוסף שמן באצבעותיי ומורח אותו בתנועות סיבוביות, מרגיש בו נמס בחום העז. ממשיך ומלטף עם אגודל את הפתח הנכסף והיא נעה לאחור, משתפדת על האגודל. אני חש בחור ההדוק, החם והחלק להפליא לופת אותי ואז נרפה ומשחרר. "בן צור סע.." אני נזכר בקריאת הקרב של מלחמת ששת הימים מאלבומי הנצחון העלובים של התקופה. "מה עצרת?" היא שואלת ואני שוב אומר לעצמי שאני באמת, אבל באמת! חייב להיות פחות אסוציאטיבי.

אגודלי מעסה את חור החם והרטוב ומחליקה פנימה בכל פעם שהיא זזה לאחור. "נעים.. היא אומרת..השמן הזה.." ואני מביט כיצד נסגר הפרח לאט בכל פעם שאגודלי מחליקה החוצה, נסגר אך לא לגמרי. מקרב את העטרה מחכך ולוחץ. והיא לוחצת חזרה ואני חש בו חודר, ושנינו שותקים. מאד שותקים. הזין עכשיו מחליק, ומחליק, נבלע בישבנה - והנה אני נעוץ לגמרי. היא שולחת ידה לאחור בתחינה שקטה שאעצור  - ואני לא זז – מראה יפה הזין שלי נעוץ בתחת שלה, גבה מוקשת ושיערה נופל. אני מלטף את גבה ומעסה את שכמותיה וחש שנעה קלות לעומתי, אני זז לאט הלוך וחזור בתנועות קטנות, ואהובתי נאנחת "זה מדהים.. אני לא יודעת מה לעשות.." והתנועות מתארכות "חבל שאת לא יכולה לראות.. רגע את כן.." מרוצה מעצמי אני תופס את הטלפון ומסריט. את נאנחת "זה ממכר.. תראה לי.."

ואני יוצא לאט לאט, מקפיד להוציא העטרה הנפוחה בעדינות. ומתבונן בפרח הנסגר לאיטו "עוד.. היא אומרת.. לא אהובתי.." אני משיב, "זה מספיק לפעם ראשונה.." וגומר על הפרח החצי פתוח והיא מופתעת "כן.. כן.. אני אוהבת את הזרע החם שלך עלי.." ואני מעסה עם אצבע קלה בתחת ומורח ביד פשוטה את עגבותיה הלבנות הנפלאות. היא קורסת על בטנה ואני, מיוזע כולי עליה, מחבק ומנשק.

"אוהבת אותך.." היא אומרת

"אוהב אותך.." אני אומר

"ועכשיו תראה לי את הסרט .. ותמחוק מייד.." היא אומרת בחיוך הביישני הנחרץ שלה. מנמנמים קצת ואז היא אומרת "רוצה עוד פעם.." ואני מביט בה בפחד.. יצרתי פרנקנשטיינית אנלית..

מה שווה כל "השליטה" הזו אם אתה חסר אונים מול הכשרון הנשי לשגע ולהטריף את השכל ולהיות בלתי מובנת גם כשאתה חושב שכבר הבנת ו"השתלטת"?

א' פתיחה

שישי בצהריים, חוזר מרכיבה ארוכה ביום חמסין של תכלת עזה. חיכתה על הכורסא בחצר הפנימית, בכותונת כנדרש. רואה שמhישרת הכותונת.

"מה את עושה"?

"הכנתי לך את התחת כנדרש"

מסמן עם האצבע והיא מסתובבת ומפשילה את הכותונת, מבליטה התחת ומפסקת את עגבותיה עם ידיה.

תופש שיערה בשמאלי ומכניס שתי אצבעות לפה "תרטיבי" והיא מלקקת ומוצצת ומריירית. ללא מילים כלל אני מכניס לה אצבע לתחת, ללא רחמים – נכנס בקלות – נראה לי שהשקרנית שימנה אותו מראש. בכל זאת כאב לה, כמו שהיא אוהבת. עכשיו דוחף שתיים – וכואב לה באמת אבל לא מעיזה להשמיע קול – אנחנו בחצר...

"תודה מאסטר", "פתוח, אבל לא מספיק..." ומפליק לה שתיים בכל הכוח בישבן. אוחז בשיערה ומושך אותה לבית.

ב' על עור איטלקי משובח ובירה עם מלוח..

ישוב קטן, חום של צהריים, שקט מאד, הבורגנות נחה. אני לא מתכונן לנוח.

הבנדנה ספוגה זיעה. הרגליים לוהטות במגפיים הכבדים, נכנס, מוריד את מעיל הרכיבה, מסיר את הקסדה, מתיישב בכורסא.. "בירה" - היא נגשת להביא לי, "שימי בפריזר ותביאי התחת לכאן" נחפזת לציית ונכנסת לפוזיציה. אני מבלה את הדקות הקרובות בחפירה בתחת ובכוס הרטוב והתפוח שלה "אני רוצה לגמור היא אומרת" "לא.. תביאי בירה" הבקבוק קר מאד. "תתקרבי, עוד," מפסק את הכוס החם והרטוב שלה ומכניס שליש בקבוק – היא קופצת – מתנצלת וחוזרת להתישב עליו.

מחכה דקה, שולף ויונק בירה לא מסוננת עם ניחוח כוס משובח. בינתיים היא ממתינה. "היה חם היום זונה שלי, " היא מבינה ומנסה להוריד את מגף הרכיבה הכבד, מעור איטלקי משובח. "פאתטית אחת, תסתובבי ותאחזי בו בין הרגליים". דוחף עם הרגל השנייה בתחת שלה – והנה הוא ירד והיא עפה לרצפה.

ג' מאושרת

מתישבת למרגלותי, מפשיטה ומורידה את הגרביים הכבדות ומסניפה אותם בתאווה. נועצת בי מבט ומוצצת את בוהן ימין. אוחזת בכך הרגל ומחילה ללקק בין האצבעות, מסניפה ומלקקת, נאנחת ומלקקת, שולחת יד לצבוט עצמה בפיטמה, סטירה חזקה והיא מפסיקה. עוברת לקשת ולעקב, מלקקת ונושכת בעור הקשה. תענוג, מתחיל לעמוד לי אבל מפגין כוח רצון "שולטני".

"עכשיו צד שני זונה יפה שלי.." אני רואה את אכזבתה שהכנסתי מחמאה, באמת לא מקצועי מצידי.. מה יהיה? תופס בפטמתה מבעד לבגד, מתבונן בעיניה ולוחץ, ולוחץ עוד והיא מתאפקת, עוד, וזעקת כאב בורחת לה,  ומבטה מושפל וכואב ועלוב ואני מזהה בת שחוק קטנה של אושר בקצה שפתיה. בתנועה זריז פושטת את הכותונת, תופסת ברגל השנייה ומסניפה ומלקקת, מוצצת ומורחת את כף הרגל על שדיה, מאושרת. מעבירה לשון בין כל האצבעות, מוצצת ומריירת בטירוף "תודה מאסטר, אני כל כך אוהבת.."

"אם לא היית זונה מטומטמת עם פרנציפים, הייתי מוזג קצת בירה קרה על הרגל שיהיה לך מעניין.."  אבל יש לה עקרונות.. היא לא שותה אלכוהול.. ולא אוכלת סוכר.. ולא ככה ולא ככה.

היא זוחלת בין רגלי הפסוקות, מניחה ראש על חזי ואני מלטף את שיערה ופניה. חמודה הזונה האהובה שלי. מתפתלת וקוברת ראשה בבית השחי שלי. "אני צריכה עוד.." היא לוחשת בגרון ניכר.

ד' "אם פוגרום אז פוגרום"

כנראה שליטפתי יותר מדי.. "משפיל שאתה לא נהנה להשפיל אותי, תעשה יותר, תתעמר בי.." היא מרימה קול מפונק " וקוברת את ראשה בבית שחיי ונושמת, בשקט ועמוק. ואני מתעורר מנמנומי. אמאל'ה, איזה פסיכית, "עכשיו אצטרך באמת להעניש אותך"

תופס בצווארה ומשכיב אותה על הרצפה, עומד מעליה ועובר על גופה עם כף רגלי, לוחץ את צווארה והיא גונחת. מתכופף ומקפל אותה לתנוחת עובר ומחזיק בה חזק שלא תזוז. נלחמת ואין לי סבלנות למשחקים -לפעמים היא שוכחת כמה אני יותר חזק ממנה פיסית. 100 ק"ג של עשרים שנות אימונים עם ברזל מול 55 ק"ג רכים ונעימים. ואני כועס, כי היא מעצבנת אותי באמת. מנסה להיאבק ולהתפתל אבל אני מחזיק חזק. וכשמשתוללת מדי – מהדק ומהדק עוד עד שכואב לה ואומרת את המילה. וכך עברו להם עשר דקות שקטות בהם שומעים רק את האנחות שלה והנשימות שלי.

והיא מזיעה.

ואני מזיע.

לבסוף מתרצה, ומרפה מסתכלת בי באהבה גדולה, במבט מבקש.

מבקש כאב.

מבקש חופש.

מבקש שחרור מאסופת החוקים, כללים ותקנות לפיהם מנהלת את חייה.

משכיב אותה על בטנה על האריחים הגדולים.

דורך על גבה, יודע שמכאיב לה בשדיים.

היא אוהבת כאב בשדיים. אני אוהב להכאיב בשדיים. אידיליה. למי אספר? אולי לכם?

דורך עוד, כואב לה והיא מתחילה להתחנן. אני נזכר בבירה, לנשק אותה עם בירה אסור, זה "גבולות". מעניין עם היא יודעת שאלכוהול נספג גם דרך התחת.. "טוב כלבה טפשה אם את לא שותה אלכוהול מהפה אז תקבלי בתחת" אני לוחש והיא ללא אומר שולחת ידיים ומפסקת.

נותר שליש, בלטיקה, בקבוק גדול. משחק בתנועות מעגליות ודוחף,  5 ס"מ בפנים ,משחק עם הבקבוק הלוך וחזור ויש שם איזו פעולת יניקה. "יש לך בירה בתחת זונה שלי" "כן אני רוצה להיות זונת התחת שלך.. אהובי".

מוציא.

מחכה.

שפריץ קטן של בירה יוצא לה מהתחת והיא נבהלת ומתחילה לבכות, מתבישת להסתכל עלי. "זה רק בירה זונה טפשה". מרים אותה בצוואר וגורר אותה למקלחת. שבי על הספסל.

היא יושבת, רפויה, מפוסקת, שתי סטירות לשדיים מקפיצות אותה.

"תחפני"

היא בוכה.

עוד שתיים והיא מיבבת אבל חופנת. מכוון לצווארה היפה והשתן זולג בכמה ערוצים סביב שדיה וחולף בדרכו מטה על הכוס החשוף. בעיניים עצומות לרווחה היא מעסה את שדיה בתנועות מעגליות שמחרמנות אותי ממש.

נשארה טיפה אחרונה בקצה הזין. תופס אותה בכוח ומכניס לה את הזין לפה. היא שונאת את זה אבל "אם פרוגרום אז פרוגרום" ואני לא מוותר.

נכנעת.

מתחילה למצוץ ואני הולך וגדל, כלומר לא אני אלא הזין ולא אין בינינו זהות ואני יודע לחשוב לבד.. אבל סטיתי מן העיקר.

אין לי סבלנות – "תפתחי את הפה" ואני מאונן ושופך לפיה. "ועכשיו תירקי  את זה על השדיים ותמרחי."

היא במקום אחר.. ולוחשת "עוד..."

תופס בשיערה ומפליק לה 6-7 סטירות חזקות על השדיים המרוחות בשתן, זיעה וזרע.

צורחת ומתחננת.

ואומרת את המילה.

היא גמורה (אין לה כושר גופני במיל - בהזדמנות אעשה לה שיעור כושר – אבל זה סיפור אחר).

אני עוזר לה לרדת לרצפת המקלחת, יושבת אסופה ומחובקת ברכיים. אני פותח טוש פושר, יושב על הספסל ומתבונן באישה הזו, האישה שלי במשך כמה רגעים.  רגעים שקטים מאד.

ללא אומר שולחת יד, יודעת שאני שם בשבילה ואני מרים אותה ומתחיל לסבן אותה ברחמים ובאהבה בכל הגוף, בכל חור ונקיק. מסבן אצבע ומנקה לה את התחת מבפנים. עובר למים חמים מאד ושוטף אותה לגמרי.

עוטף אותה במגבת גדולה (שונא חלוקים), משכיב אותה על המיטה והיא רפויה ועדינה. מרוצה מעצמה. בזריזות משמן את כולה. דוחפת את אגנה לעומת אצבעי "תן לי קצת בתחת אהובי?"

רציתי אבל אז נזכרתי שיט, עוד פעם נשאר לי לנקות, אני "מהזה" שולט לא מתוחכם, צריך לשלב את הנקיון לסצנה..

אז ירדתי לנקות, ואני שונא לנקות.

ובא לי היצר שוב.

עולה לחדר.

הפרינציפסה ישנה.

אני חושב שאכנס לה לתחת בהפתעה..

א' הכנת השולחן

21:30, ממתין לה. שבתי מחדר-הכושר  - לא התרחצתי – היא אוהבת את הריחות והטעמים שלי כך. בירה קרה ביד, 2 סטייקים מפשירים במקרר וגלידה ווניל משובחת בפריזר- ממתינה לפגוש את המייפל.

דפיקה קלה ומהוססת, תמיד קלה ומהוססת. "פתוח" אני צועק והיא נכנסת, צועדת פנימה צעד ועומדת רפויה ובמבט מושפל כלפי מטה. אני ניגש, מחבק חזק ולופת וככל שאני מהדק כן היא מתמסרת ונאנחת יותר. מרים את מבטה, והיא משחררת חיוך קטן. חוזר ומהדק חזק, וחזק עוד יותר והיא נאנחת ומתמסרת לגמרי. מתחילה ללטף את גבי, מכניסה יד למכנסי ללטף את התחת . מרחיק אותה, מתבונן, ומקרב לנשיקה.

"באתי בלי תחתונים אבל עם חזיה" היא אומרת בחשש..

"תראי לי"

מסתובבת, מתכופפת קדימה ומפשילה החצאית, כחכוח והיא נזכרת – שולחת ידיים לאחור ומפסקת עגבותיה הלבנות ורכות.. ועדיין לא אדומות. ובאמצע שושן וורוד – חור התחת ההדוק והפורח לאיטו שלה.

אני רעב אני אומר לה, המתנתי לך. והיא המונעת מעצמה קמח וסוכר ואוכלת במשורה ושוקלת הכל – בשעות מדויקות – תמיד בשליטה -  "תאכל מאמי לא מפריע לי.."

יד בשיערה ומוליך אותה לשולחן האוכל הכבד, שולח יד ימין ומרים החצאית, בודק בגסות את הכוס החם והנפוח שלה – היא רטובה מאד – מתאים לי. שולח יד לאסוף את הרטיבות שלה – טועם – ומסובב אותה אלי שתטעם גם כן. ומבטה מתחיל להצטעף – חיוך קטן ומרד ילדותי. מושך קורע את החצאית ממנה, היא מתנגדת בקול קטן "הרוכסן" – ומקבלת פליק מהיר לישבן הלבן. ומתחילה באיטיות מרגיזה לפתוח הכפתורים בחולצה, פושטת אותה, אני מושך את החזייה מטה בכוח, חושף את שדה הימני יונק אותו בכל הכח, והיא נאנחת ותופסת בראשי.

"תקשור אותי" היא מייחלת.

כן.

"תצליף בי?"

כן.

"תשפיל אותי טוב?"

 כן.

"עכשיו שקט" אני אומר לה, מניף אותה על שולחן האוכל, משכיב אותה על גבה, אוזק את ידיה יחדיו מעל ראשה ומקבע לרגלי השולחן – ומותח. מושך אותה ברגליה עד שכלוב החזה שלה מתרומם ושדיה גולשים מעט לצדדים. ירכיה צמודות לשולחן ורגליה מפוסקות, עוקד את שוקיה לרגלי השולחן.

כמה מתיחות – והיא מוכנה.

ב' הפסקה לא עניינית או לב של קרח

מרפרף עם הידיים על כל גופה והיא מתפתלת למגע חזק יותר, סטירה מהירה לשד הימני מוציאה ממנה אנחה, "עוד" היא אומרת. "אני רעב" אני עונה לה.

ניגש ומביא הסטייקים בצלחת ומניח על השולחן, קטשופ (כן קטשופ – אני אוהב – וימותו הטהרנים), מלח, פלפל, שמנת לבישול. 2 עגבניות ומלפפון (צריך סלט), ובירה קרה מאד.

היא מסתכלת בפליאה, מבולבלת, "תיגע בי" היא חצי זועקת. "שקט" אני אומר "או..ש"

" לא פוחדת"  היא רושפת, אני מחייך.

ניגש לפריזר ומוציא מגש של קוביות קרח. היא מבינה ואומרת "לא". ללא מילים אני מוציא כמה קוביות בצורת לב (אדיוטי ברמות – מי מעצב את הדברים הללו?) מניח בכוס מים.

מוציא לב של קרח  וללא טקס דוחף לה לתחת – נכנס בקלות. הכאב לא בא מיד – אבל הוא בא. והוא בא לה והיא התחילה להתפתל ... דחפתי לה עוד לב לתחת ושתיים לכוס ואמרתי לה "שקט, תתרכזיי .

התחת שלה חם, חם מאד וזרזיף של רטיבות מתחיל לגלוש ממנו.

ג' על מקררים מחורבנים וריכוך סטייקים

הסטייקים לא הפשירו כראוי במקרר המחורבן; ומה טוב יותר מהגוף הלבן והחם של בת-אולפנה לשעבר? יד שמאל מהודקת על צווארה, מעביר הסטייק על שפתיה והיא זועקת "לא.." ו"אדום.." ואני שואל "את רצינית... כבר?

"נבהלתי" היא אומרת – "תמשיך".

שם כרית קטנה כדי שתראה היטב. ומתחיל ללטף את השדיים שלה עם הסטייק שובל של רטיבות אדומה נשרכת מאחור – והפטמות שלה קשות בטירוף. ממשיך ועושה סיבובים על הבטן. "מה אתה עושה?" היא שואלת; "ממלא את משאלותייך" אני משיב ועובר עם הסטייק, על שדיה וחלקת צווארה. "מורח אותך בחזיר – ועכשיו ארכך אותו"

 "תפסיק.." היא מצווה בעווית פה ילדותית. אני תופס את הסטייק השרירי ומפליק כהוגן בשד ימין. מכריח אותה לספור איתי 5 פליקים לימים ו5 לשמאל – ואדמומית יפה עולה משדיה ואנחות נקרעות מפיה. מניח אותו על שד ימין והוא קר ושואב חום. וטיפות אדמדמות זולגות ומתנקזות בקימוריה.

הסטייק השני ממש קרחי – אין ברירה צריך מקור של חום. מורח אותו היטב וחזק על גופה ועובר לירכיה הפנימיות בעדינות, בגרירה. לרגע חולף במגע קל על הכוס הטפוח, הפתוח, המבקש. והיא נדחקת לעומתו.

"מה את?"

"הזונה שלך"

"ועכשיו זונה תפשירי לי את הסטייק בזמן שאכין לי סלט" -  משפשף חזק ודוחף אותו על הכוס החם והנפוח שלה – היא נאנקת מהפתעה ואומרת "לא". שתי סטירות חזקות לשדיים – והיא דביקה ממיצים של סטייק וחוזרת למוד המצועף שלה. מנסה להתפתל ולהזיז אותו.

סטירה לפנים ירכיה ואיום שאדחוף לה אותו לכוס מקפיאים אותה והיא מתחילה לדמוע בשקט. דומעת בת הרב, דומעת תלמידת האולפנה שלי שהתפקרה.  פוחדת מסטייק חזיר בכוס שלה – "הוא כבר מת" אני אומר לה בחיוך. מבטה מלא משטמה אך היא ממשיכה לבכות בשקט - מושפלת, בוכייה וחופשיה – כבר אמרתי שאני אוהב אותה?

ד' למה אני לא חושב לפני שאני חותך סלט – שיט..

אני ניגש למטבח, מעבר לקיר חותך בזריזות שתי עגבניות ומלפפון אחרון ותוך כדי חיתוכו מבין פתאום שיש לו צורה אידאלית כדי לאמן את חור התחת שלה – ממש באט-פלאג טבעי. טוב, אבוד לי. פונה להלהיט מחבת כבד.

בודק ושני הסטייקים רכים ונעימים, מנגב איתם את הכוס הרטוב שלה, והזונה נאנחת אנחות מלאות הנאה "תזיין אותי, תזיין אותי כבר.." "שקט" אני אומר לה, "אני בכלל צריך להשתין ואם יעמוד לי איך אשתין? אבל אם תבקשי יפה אז אחרי שאשתין ארשה לך לנקות אותי במציצה"

ה' – שיקרתי – לא יפה. וגם אין לי אופי..

"כן מאסטר שלי" היא משחררת פעם ראשונה הערב (עקשניות הדוסיות האילו.. יש להן פרינציפים..)

זורק הסטייקים על המחבת, עולה להשתין, לקראת הסוף אני עוצר, שומר לה יותר מטיפה, אולי שוט קטן – זה די קשה לאמוד – תנסו. חוזר לשולחן.

"בוא אלי.. הבטחת.." פותחת הפה ואני מניח בו את הזין השליש עומד שלי ומשחרר קצת – והיא מוצצת -ומשחרר עוד קצת והיא מוצצת ביאוש ובולעת הכל.  פה חברים בושתי נגלית, בבקשה על תצלבו אותי – אני ממש לא בקטע – רק עושה – ורק לבנות – אדם מוגבל  – וחסר אופי ובכל זאת זיינתי לה את הפה קצת. לא ממש יודעת לקחת עמוק. לא יודעת לשחרר כמו שצריך לא את הפה ולא את התחת – אבל לזה צריך תכנית אימונים מיוחדת – סיפור אחר.

אני צמא. פותח הבירה  לוקח שלוק ושניים. כמובן שגם אלכוהול היא "לא עושה". היא נכנסת לסטרס. מנשק אותה במצח ומלטף אותה באהבה בכל הגוף "תרגעי יפתי, זונה יפה שלי, אני כאן בשבילך".

ולא, לא הכנסתי לה את הבקבוק לכוס ולא לתחת אבל מזגתי על הכוס שלה ושתיתי ממנו בתאווה רבה, יונק את הבירה ואת שפתותיה אלי. ניגש להפוך הסטייק ואומר לה – יש לך שלוש דקות עד שהסטייק מוכן,  ומתחיל בעדינות רבה לרפרף על הדגדגן הקטנציק שלה, רק כך היא גומרת ממש. "אוהבת אותך" היא אומרת, היא גונחת אבל לא הצלחתי הפעם והיא נשארה בלי.

רץ להוריד הסטייקים מהמחבת, מכבה את הלהבה, מוזג שמנת ועוד פלפל גרוס למחבת. מטריף לרוטב שמנתי פלפלי נפלא – מוסיף כוסית וודקה על זה ומשאיר במחבת.

ו' – מה לעשות ואני גם אוהב אותה

חוזר והיא מבקשת "כואבות לי הכתפיים.." ניגש ומשחרר את ידיה ומכסה אותה במגבת מטבח גדולה, מדליק נרות רומנטיים. עיניה נצמדות לנרות.

מביא לשולחן 2 סטייקים על קרש עבה ומניח אותו על בטנה. בידי ומאכלת גדולה וכלי עם רוטב – ומה אתם חושבים שקרה עכשיו? לא סוטים – אני לא קניבל – לנגד עיניה חתחתי הסטייקים לחתיכות. "תזיין אותי קצת מאסטר אהוב שלי.." ואני מתבונן בה ומשיב "קצת.. זונה יפה שלי". מושך את גופה לקצה שולחן, השולחן בגובה אידאלי, ופשוט חודר אליה – ובפעם הראשונה היא גומרת מחדירה בשניות – ממש מתפוצצת עלי, מרגש ואני מתחיל להרגיש סנטימנטלי.

מניח חתיכות סטייק על גופה בכל מיני מקומות, (זה יותר טוב משעווה חמה היא אומרת..). ונלחם בחתיכות המחליקות משדיה. מוזג רוטב, ומאכיל אותה ואותי עם צופסטיקס. "אני אוהבת אותך" היא אומרת שוב ושוב וחוזרת על שמי האישי האמיתי. ואני מאכיל ומלטף את ראשה ושיערה.

מתבונן בגופה המרוח כולו במיצים ורטבים. מצלם לה כמה סרטונים ותמונות שתראה גם – ושנוכל לחלוק בינינו. ולא.. אתם ממש לא יכולים לקבל אותם.. (למרות שאני "מהזה" מבין אתכם) היא הזונה הפרטית שלי. ולעולם לא אפגע בה.

שנינו רפויים ורגועים. אני ניגש למטבח ומביא מגבות נייר ומנגב אותה בעדינות, אח"כ עם מגבת מטבח חמה ורטובה מעסה ומנקה את כל הגוף שלה מלמעלה ועד למטה, כל שקע וקימור, כל חור ופיסת עור.

ז' וריאציות על מנות אחרונות

משחרר את רגליה והיא מתישבת על השולחן, עירומה, מחבקת את ברכיה ומתבוננת בי מבעד שיערה. עטופה במגבת. ואז מרימה מבט ומחייכת אלי – לא רצית גלידה? נשכבת לאחור מפוסקת ואוחזת מעסה את שדיה. "ואח"כ גם אני רוצה מנה אחרונה.."

ואני נתקף בגל של אהבה ולמרבה הגיחוך עיני מתלחלחות – סנטימנטלי מדי כבר אמרתי?

בקיצור נמרץ – כי בטח אתם כבר משועממים כדבעי – גלידה קרה מאד הגולשת על שדיים וכוס חם ומלוח זה טוב, ממש טוב. ופטמות קשות ומחוספסות בטירוף – כאילו ששורטות לך את הביצים זה.. זה.. משהו.

"ועכשיו אני.." היא אומרת. "אני רוצה בפה  מאסטר – תזיין אותי חזק". ואז היא מצצה, ומצצה וליקקה וינקה ונשכה ומללה את הביצים, וכשהרגישה שזרעי גואה בי - החזיקה השדיים יחדיו וגמרתי עליהם, מקפיד על שלולית הזרע הנאספת בשקע שבצווארה. היא התחילה למחות שלא נתתי לה לטעום  אבל ראתה את החיוך הגדול שלי ואת הכפית.

ואני אוסף בכפית את הזרע החם ומאכיל אותה – את הזונה היפה שלי; ובסוף נשיקה ארוכה ארוכה עם המון לשונות ורוק.

ח' – סוף, איזה ניג'וס זה לנסות להשתין כשעומד לך – מזל שאני לא בן 18..

היא מתחילה לרעוד, אני עוטף את הזונה היפה שלי שעדיין סתם זונה אבל שואפת לרמת זונת תחת ו(סיכוי קלוש) אף לזונת כאב. מניף אותה מהשולחן, לוקח ומשכיב אותה על רצפת המקלחון הכפול. היא חצי ישנה ומרימה ידיים בילדותיות  "תשטוף אותי מאסטר, קר לי, תשתין עלי, תשטוף אותי."

ואני שוטף אותה, עם שתי בירות והיא  מעסה ומורחת את כל גופה; מוסיף לה המנה של זרע בפנים שנוזל משפתיה אל שדיה. היא באקסטזה, אוספת זרע ושתן וזיעה ומתפלשת בפניה עם זה, מסניפה ומלקקת.

"תעמדי" ואני שוטף אותה במים רותחים ובליפה גסה. והיא תשושה נופלת לידי ואני עוטף אותה במגבת גדולה ונושא אותה למיטה. ממשק את פניה בעדינות מעסה את כולה בשמן.

והיא "לא הפלקת לי.. סליחה שאני גמורה.." ונרדמת.

מכסה אותה והולך לנקות את הבאלאגן – נראה לי שאני צריך שפחת נקיון..

והסופ"ש רק התחיל J

כרונוס