Honeylingus

היא מחזיקה את הקיר, ידיה גבוהות כמו שהוריתי.
אני יכול לראות את המתח בשרירים שלה. היא
מתוחה כי עומד לכאוב לה, והיא יודעת שהיא
עתידה להתייסר.
אני מביט בישבן שלה ומתכנן את הציור.
פה קו רחב של חגורה, כאן שניים צרים יותר, קצת
למעלה שני סימנים של אצבעות...
את החגורה הרחבה אני אוחז בקצה, מניף ומנחית אותה
חזק במעלה הירכיים שלה.
היא קופצת קצת והשדיים הנהדרים שלה רוטטים.
אני מחזיק בחגורה הצרה בקו האמצע, ממקם
את עצמי נכון, כך שהמכה תשאיר סימן מדוייק
ומצליף שתי מכות מהירות.
"עכשיו לעבודת ידיים" אני חושב לעצמי.
לופת את פלחי העכוז שלה וממולל אותם, מכין את
העור. ידי עולה גבוה, שתי אצבעות בצורת V, האצבעות
נוקשות. אני מכה, חזק, ודוחף את שתי האצבעות
שלי לתוך בשרה הכואב. היא מתפתלת, מנסה
להתרחק מהכאב ולהשאר קרובה לתענוג.

אני צועד לאחור, מעריך את היצירה.
לא בדיוק כמו שתכננתי, אבל עדיין הולם אותה כל כך.
היא עומדת, מתנשמת, עדיין מתוחה למעלה, גבה
מבריק מזיעת כאבים.
מתקרב אליה ומחליק את ידי בין רגליה.
"רטוב פה" אני לוחש לה. היא משתנקת ומנמיכה את
אגנה על אצבעותי.

הינך יפה, מידעלה.