דובים לא שואגים, נובחים, מקללים או מקשקשים.
בכל זירת התרחשות, הדוב יהיה שקט בדרך כלל.
כשיש צורך, ינהם הדוב נהמה, ועל כך דובר בפרק ד'.
הסוד לשלוות הדוב הוא זה:
"דע מה חשוב."
חיינו עתירים בחוויות מגוונות, חיוביות יותר וחיוביות פחות.
מעט מאד ממה שאנחנו חווים הוא חשוב.
מעט מאד נזכור בעוד שבוע, מעט מאוד יישאר לנו כעבור
שנה, עוד פחות מזה יישאר איתנו לעשור.
עם התפיסה הזו יישמור הדוב את כל מה שהוא חווה
בפרופורציה המתאימה. הוא יחייך, ישתוק, ידע, ויצפה
את הבאות.
שיעורי בית:
במהלך היום קח לך רגע וחשוב:
"אני חושב. אני נושם. העיניים שלי פקוחות."
המשך לתאר לעצמך מה אתה חווה. למשל:
"אני יושב. אני מסתכל על מצגת. אני חושב שהמציג
משתמש במילה 'בעצם' כבר פעם שלישית באותו
משפט".
או למשל:
"אני שוכב על הגב. אני עוצם את עיניי, אך לא לגמרי.
אני מרגיש אותה זזה עלי. אני מביט בשדיים שלה.
אני מרגיש את הרטיבות שלה על הירכיים שלי."
בשיעור הבא:
דובים בקיץ
לפני 20 שנים. 14 ביולי 2004 בשעה 17:58