לפני 19 שנים. 4 במרץ 2005 בשעה 22:20
כל פעם כשאני מרגיש שאני לא ממוקם טוב בחיים, אני נזכר בסיפור שאמא סיפרה לי.
כשהייתי קטן הייתי תינוק, אבל לפני זה נולדתי.
נולדתי במזל טוב, ובשימחה גדולה, ובמשקל שלושה קילוגרמים (שזה אלף גרמים, ואלף זה המון) וחמש מאות גרם, ובגיל חמש.
אף אחד לא נולד בן חמש.
רק אני.
אמא אומרת שהיא לא יודעת איך זה קרה, או למה, או מה המשמעות (משמעות זה משהו רציני, לא הבנתי מה) של זה .
כשהייתי כועס ורב עם כולם אבא היה אומר שאני גדול מדי לשטויות האלו, וכדאי להתנהג בהתאם לגילי.
הייתי אומר לו שיש לי יותר גילים מלכל אחד, אחד מאז שנולדתי, אחד מקודם, ואחד שבו אני מרגיש עכשיו, ושבדיוק כרגע בחרתי את הגיל שהכי מתאים לכעוס בו כעסים.
אבל היום אני לא כועס.
היום הכל בריח של עוגת קינמון-וניל, השמיים בצבע של המספר ארבע ומהחלון יש רוח קטנה שהיא רק שלי.
היום אני אחייך.