רק היום השני וכמעט שנשברתי
אוננות צהרים משובחת , בסלון , כמובן שקונדום עוטף את הזין שלא יהיה לכלוך במידה ותהיה התפרצות, גולל בכלוב ומעט בפורנו ומשפשף בשיגעון, פעולת האוננות הריי באמת אהובה עליי כמו על כל אחד אחר , לא אובססיבי לה , אבל כשיש זמן אז למה לא בעצם ? ואני הרי לקחתי על עצמי שלא גומר , ויש את הרגע הזה שאתה יודע בוודאות שהוא נקודת האל חזור, זו שעוד לחיצה או שניים וזה מתפרץ ואת המעשה אין לעצור יותר וזה יצא החוצה. אני כבר מרגיש את זה , המוח כולו נעול מטרה , הגוף כבר מכווץ העיניים יודעת שזה עוד מעט מתחיל, תהיה כאן ביאה מושלמת, קצות האצבעות של הרגליים נשלחות קדימה , האחיזה באיבר הזקור מתהדקת והעליה והירידה בדיוק בקצב הנכון ! ואני יודע שבמידה ואני משחרר מעט את המחשבה אני משחרר מעצמי את הנוזל החמים שימלא את הכובעון של הקונדום ומכאן כבר איין דרך חזרה . ואז…. משהו בי מתעשת . אני עוזב את הזקור ומביט בו והוא כאילו אומר לי יאללה עוד שניים שלושה שיפשופים ואנחנו שם ידידי , עוד שניים שלושה שיפשופים והתחושה תגיע , ואני עצרתי! לא נגעתי , הנשימות עמוקות. ואני רואה את הזקור מתרכך ויורד מאוכזב ומתכנס לתוך עצמו . אז אולי לא גמרתי אבל תחושת הניצחון הפנימית שלי גדולה. זו הולכת להיות תקופה מאתגרת אבל אני נכון לה , הסתפקתי בלצלם את הזקור בתוך הקונדום האדום והסרתי אותו , עוד ניצחון קטן שלי ❤️