הקדמה:
ש.(להלן: "היא") ואני ביחסי שכנות טובים. אנחנו מכירים כבר די הרבה שנים. הסגנון הבוטה הוא מתוך ידיעה שזה מה שמחרמן אותה (וגם אני לא מתלונן...)...
"אני רוצה.....
ו.....
ו...
... אני רוצה שתהיי לי כוס נייד" סימסתי לה לסיום.
"לא הבנתי את הקטע האחרון. למה אתה מתכוון" היא סימסה לי בחזרה.
"מה שקראת" סימסתי בתשובה.
......
....
.....
(הפסקה של כ-140 שניות)
"אני רוצה לראות אותך, ממי שלי" (היא מסמסת)
"לא עכשיו" (אני)
"למה?!!!" (היא)
"כי אני עסוק. אבל צריך כבר לתכנן שניסע לעמק בית שאן ביחד, לכנרת. נעבור דרך קיבוץ אפיקים ולקבוצת כנרת" (אני)
"הכל ירוק! נרד מהגלבוע, יופי של נופים ואווירה" (שוב אני)
"מה יש לך לעשות שם?" (היא)
"ענייני עבודה"
"ואתה רוצה שאסע אתך?" (היא)
"כן. תקחי חופש ותסעי איתי. את תהיי הכוס הנייד שלי"
"מה זתומרת כוס נייד" (היא)
"כוס נייד. על שתי רגליים. תמיד זמין לי כשבנסיעה יעמוד לי."
"אני לא רוצה להיות רק אובייקט מיני בשבילך" (היא)
"זה מה שתהיי. נכניס אותך ערומה לתא המטען מאחורה ונפעיל חימום" (אני)
"ו...?" (היא)
"כל פעם שבאמצע הדרך יעמוד לי, נעצור בצד" (אני)
"אני אפתח את תא המטען ואזיין אותך. את תעמדי מוכנה בפוזה" (אני)
"איפה תעשה את זה?" (היא. נשים תמיד מעשיות בעניינים האלה...)
"נעצור בחורשות בדרך, ניכנס לאיזה יער או מאחורי מבנה נטוש" (אני)
"אני רוצה לראות אותך!" (היא)
"לא היום" (אני)
"נדבר" (אני)
"מתי נדבר?" (היא)
"מחר"
"תתקשר אלי לפני שאתה הולך לישון" (היא)
"לא! אני סוגר את המכשיר" (אני)
תתקשר מחר אני מצפה לטלפון שלך בבוקר. טוב?" (היא)
"לילה טוב" (אני. סוגר את הטלפון הנייד)
לפני 15 שנים. 27 בפברואר 2009 בשעה 19:51
