אנדרטה לשולט...

בכל פגישה חדשה אני זורם...

בכל פגישה חדשה, חלק אחר ממני יוצא ובא לידי ביטוי. זה סיפור על פגישה לא עדינה.

אני מכבד מאוד כל אשה וכל אדם וביחוד רגיש לצורך ביחס נאות אל נשלטות, לפחות בהתחלה, כשאנחנו עדיין לא מכירים. בכל מקרה, אני מאוד נזהר בכבודן של נשלטות פוטנציאליות. לאחר הפגישה בינינו ובתוך ליבי, הגעתי למסקנה שה"נשלטת" הבאה לא היתה ראויה להערכה רבה. על הסיבות תוכלו לנחש...
יצרנו קשר בטלפון.
באמצע השיחה היא ניתקה. משחקים....אתם יודעים...

חשבה שאתקשר בבהלה לשמוע מה קרה. אני לא. מחקתי אותה מהזכרון.

עברו שבועיים (!)
היא משאירה לי הודעה: "אני רוצה להכיר אותך!"

אני מסמס: "תודה על ההתעניינות. במה מדובר?"

היא מסמסת: "אני רוצה לציית לך!"

אני: תרחיבי בבקשה.

היא: "אני אעשה כל מה שתגיד לי."
אני מסמס: "או-קיי. כשניפגש, אני אסטור לך. את תיקחי את היד שסטרה לך, תנשקי אותה ותגידי "תודה!".
היא: "זו ההודעה הסקסית ביותר שכתבו לי אי פעם, בלי שביקשתי".

על הבסיס הזה נפגשנו.

ביקשתי שתבוא בלי תחתונים.
היא שאלה "למה?"
סימסתי: "כדי לבדוק את הסחורה"


במכוון, אנחנו במגרש חניה חשוך בלב ת"א. כיוונתי אותה לשם במיוחד כי אני מכיר את המקום - שקט, חשוך במידה, בלב איזור הבילויים של ת"א. העמדתי את הרכב המסחרי של העבודה באופן שדלתו האחורית ניתנת להרמה אבל לא ניתנת לצפייה.
תוכנית א' - פוטנציאל לשחק יחד, אם יתחשק, בחלל הגדול של הרכב. נותן לי הרגשה זנותית...

אני מכוון אותה אלי בטלפון. לוחצים ידיים. אני בשחור מבריק. אני מבוגר - היא צעירה.
מלאה, במחשוף שמגלה חזה שופע, ועליו צעיף מהודר. שפתיים חושניות.
בסדר.

עומדים ליד הרכב במגרש החנייה. קצת תנועה של זוגות שחזרו מהתיאטרון. שקט. אפשר לעשות מה שרוצים...

מסתכלים אחד על השני. בוחנים. אני שואל: "בסדר? את הולכת על זה? מוכנה להיות צייתנית?"

היא: "כן!"

אני מלטף את פניה. מנשק את השפתיים בעדינות. השפתיים נפתחות אלי. שולף את השדיים שלה מתוך החזיה ומועך אותם. כמה אנשים עוברים קרוב אבל אני לא עושה חשבון. אני מנשק. היא מנשקת בתאוותנות. אני לוחץ בכוח, היא מתעוותת בכאב.
"עכשיו" אני אומר לה "עכשיו, כמו שהבטחתי לך, אני אסטור לך ואת תגידי תודה"
...

"את מוכנה?"

היא לוחשת : "כן"

סוטר לה חזק על לחי שמאל.
היא לוקחת את היד, מנשקת אותה ואומרת "תודה" בלחש.

"לא שומע!" אני אומר לה בשקט "תודה!" היא בקול רם יותר.

עוד סטירה. עוד נשיקה. תודה.

עוד סטירה. היא לא לוקחת את היד. מנסה לראות אם אני עומד על שלי. "מה עם התודה?!" אני שואל.
היא אומרת "תודה" אבל לא מנשקת את היד. בוחנת את הקפדנות שלי.
אני: "לא! את לוקחת את היד, מנשקת אותה ואומרת תודה. זה לא ברור?!"
אני: "נחזור על התרגיל" סטירה. הפעם היא מחונכת. לוקחת את היד מנשקת אבל שוב מנסה אותי ואומרת "תודה" חלושות.
אני: "לא שמעתי!" שוב סטירה. הפעם ה"תודה" נשמעה ברור.
היא: לוחשת "מה עשיתי?"
אני: "את ילדה לא מחונכת!"
היא: "נכון, אני צריכה שישימו לי גבולות!"
אני: "קיבלת!"
היא: מחייכת בסיפוק.

אני: "למה חזרת אלי?"

היא: "כולם רדפו אחרי ורק אתה לא... אפילו לא התקשרת.... אני אוהבת גברים חזקים."


נותן לה יד וצועדים לבית הקפה. שואל אותה: "מרגישה בסדר?"

היא: "כן, אני רטובה כולי"

אני שואל: "באת בלי תחתונים?"
היא: לא.
אני: (עוצר במקום בכעס) לא?!!! , לא???!!!
היא: אני יכולה להוריד עכשיו, כאן בין המכוניות.
אני: "לא. יש לי מקום יותר טוב בשבילך".

חוזרים לתוכנית א' שלי.

לוקח אותה בחזרה לרכב, פותח את הדלת האחורית, היא מגלה סימנים של חולשה ואומר לה: "על ארבע! תחת אלי!" (הכנתי שוט בתא הנהג...)

היא קצת מבוהלת אבל אמיצה. (אח"כ סיפרה שחשבה שאני עומד לעשות לה משהו לא טוב, כמו בסרטים) החלק האחורי של הרכב מלא בחלקים, אביזרים. לא נעים אבל נותן לי הרגשה של סביבה משפילה, זנותית.

"על ארבע!" אני בקול שקט אבל קצת יותר תקיף.

היא מתחילה לטפס. לא נוח. אני מציע לה למשוך שמיכה שהיתה תקועה בצד (שמתי אותה מראש עוד קודם) שיהיה לה נוח יותר בברכיים.

...........................

עוזבים את מגרש החניה בדרך לקפה. אני מכוון אותה לאחד מבתי הקפה האהובים עלי. לפני שנכנסים...ככה כ-10 מטר מהקפה, היא מנסה עוד תרגיל: כשאני צועד לכניסה הראשית (יש גם כניסה צדדית) היא אומרת לי "אפשר להיכנס גם מפה!" כדי לבדוק אם המשמעת התרופפה (השטויות האלה, של בדיקה כל-כך לא משקפת עולות לי על העצבים. כאילו, אם אני אכנס בכניסה ש ה י א הציעה, יהיה בכך סימן של חולשה מצידי. פשוט פאתטי !)

אני מתעצבן ואומר לה "בואי לכאן!" ונכנסים בכניסה הראשית.

חושבים שבזה הסתיימו הבדיקות המעצבנות שלה? טעות!

היא מזמינה זיתים מצומקים, מלוחים.
הזיתים מגיעים לשולחן. היא שוקלת מה לשתות ולבסוף מזמינה כוסית יין.
( יין עם ???? זיתים מלוחים. זיתים! )
"מה פתאום זיתים מלוחים?" אני שואל אותה.
"זה הולך טוב עם היין" היא אומרת.
(היא סתם מנסה לבדוק אם אני זורם עם השטויות שלה. אם אזרום, זה יהיה סימן בשבילה שאני לא חזק מספיק. תשמעו לי, פאתטי! )

אני טועם באיטיות את הזית המיובש וכמעט חסר הטעם הזיתי ומסנן אליה בשקט:
"אל תבלבלי במוח! רצית להזמין בירה אז הזמנת קודם זיתים מלוחים. אח"כ נזכרת שאת צריכה עוד לנהוג ארוכות וכוס בירה ענקית כמו שמגישים כאן תפיל אותך, אז התחרטת והזמנת כוסית יין. את הזיתים את לא יכולה להחזיר, אז עכשיו את מחרטטת לי עם ההתאמה של היין לזיתים?!"
היא: מחייכת קצת ושותקת.
סוף דבר: חיבקתי אותה קצרות, שתירגע. ליטפתי את פניה, בעדינות, קצר מאוד, שלא תחשוב שהתרככתי פתאום. כל רכות זמנית מתפרשת אצלה כחולשה. כמו עם הערבים. פאתטי!
הקשנו כוסות ושתינו יין.

----------------------------------------------------
רוצים לדעת מה הפריע לי:
1. שהיא לא יודעת באמת לזהות שולט.
2. היא לא מתעמקת בפנימיות של השולט איתו היא נפגשת ולא יודעת לזהות אם זה אמיתי ובא מבפנים. הכל אצלה היה שטחי, היא שופטת רק לפי משחקים שטותיים שלא באמת בוחנים מי הבן-אדם והכל בנוי אצלה על ג'סטות ומשחקי כאילו.
אוףף!![b][b]