אנדרטה לשולט...

הקדמה:
כל הזכויות שמורות! אין להעתיק, להעביר, לשכפל, לצטט ו/או או לעשות שימוש כלשהוא בסיפור זה ללא רשותי ובכתב!
סיפור זה הוא חלק מ"שאלון לנשלטת" - שאלון מקיף המהווה מבחן קבלה ואמצעי לעמוד על טיבה של נשלטת, התאמתה, מאווייה הנסתרים ואופייה. הסיפור הוא בעצם הסיבה העיקרית לפתיחת הבלוג והוא מובא לכאן עפ"י בקשתה של א. המתוקה שנמצאת כרגע רחוק מאיתנו אך יכולה לקרוא שוב, סוף-סוף באתר הכלוב, את הסיפור שכתבתי מנקודת מבטה, בסגנון שלה, גם זאת עפ"י בקשתה.
מסקנה: אם מבקשים ממני יפה, עומדים על ארבע ומתחננים שוב ושוב, גם אני נעתר לפעמים...

סיפור מס' 2 – סיפורה של א. - למה התחלתי לאהוב את המונדיאל?

שנת 2006
אדוני אוהב לראות כדורגל. ליתר דיוק, את משחקי המונדיאל, ולדייק עוד יותר, רק את משחקי המונדיאל, תודה לאל.
הוא לא כל-כך ספורטיבי, אדוני, אבל אבא שלו היה פעם חלוץ מרכזי בנבחרת ישראל בכדורגל. כשמתקרב המונדיאל מתעוררים אצלו כנראה הגנים והוא מתחיל להשתגע. הוא מדבר על זה, מספר כמה יהיה כיף, איך הוא זורק הצידה את כל ענייני העבודה, איזה חברים הוא יזמין וכו'. מה יש להוסיף? גברים, אתן יודעות איך זה.
כשהכרנו לפני 4 שנים, הוא התנתק ממני כמעט לחודש והיה חסר לי כל-כך! הוא אסר עלי לבוא לדירתו. הוא היה רחוק עם החברים שלו ואני קיללתי את הטלוויזיה, את הגביע העולמי ואת הכדורגל.
בינתיים הספקתי להכיר את החברים שלו וגם את נשותיהם. גם הן מתלוננות.
4 שנים בדיוק אני עם אדוני ולפני 4 ימים התחיל המונדיאל ושוב לוקח ממני את אדוני. הסיוט רק התחיל.
אדוני הזהיר אותי שממחר ובתקופה הקרובה הוא לא יוכל להיות איתי כי "זה קורה פעם אחת כל 4 שנים".
אני מרגישה כמעט מיואשת! דווקא בתקופה הזאת, לפני חום הקיץ ולפני שהגוף החזק של אדוני הופך למיוזע קבוע, מתעוררת עוד יותר אהבתי לאדוני. אני מדמיינת אותו יושב שם מחר בסלון עם עוד כמה גברים, ריח הזיעה והצעקות וההתלהבות ומראה אדוני לבוש בגופיית ספורט של נבחרת אקוודור (חבר שלו שלח לו) יחרמן אותי. אם זה יימשך עוד כמה ימים, אני חוששת שאני אתפוצץ!. חוץ מזה, אוסף של גברים עם ריח קל של זיעה, מעורר בי תמיד זיכרונות ילדות מהמושב (בחבל לכיש, אם אתם מתעקשים) כשהייתי מציצה ורואה את המזמוזים של אחיותיי הגדולות הנאנחות למגע ידיהם של החברים שלהן מתחת לשמלה, במרפסת, מתחת לעץ התות הענק, תוך כדי שהם כאילו צופים בטלוויזיה. מאז, ריח זיעה, כדורגל בטלוויזיה, כמה גברים ביחד וריח גרעינים מפוצחים (בייחוד דלעת. נכון יש להם קצת ריח של זרע?) ובירה, מעלים לי את הרחמנות לשיאים בסדרי גודל ממש. אני רוצה לחוש את אדוני, את ידו החזקה על השדיים שלי, שידפוק אותי חזק כדי שאצטרך ללכת ברגליים קצת פסוקות בשביל לא להכאיב לעצמי, ובכל צעד להיזכר בדפיקות החזקות של אדוני, בריח הזרע שלו מרוח על שדי, בתאווה שלו ובסימנים הכחולים היפהפיים שהוא עושה לי.
אני רוצה, אבל, ממחר זה לא יקרה.
באסה!
ממחר אין מה לדבר על שסנים! עבודה וכדורגל, עבודה וכדורגל.
אדוני הכין אותי כבר למצב של זיונים מהירים ולישון. ברוכים הבאים לממלכת החפוז! אוישש!!
-
היום אדוני חזר הביתה מאוחר, אחרי יום עבודה מתיש. הגשתי לו מרק ברוקולי כמו שהוא אוהב והתיישבתי מתחת לשולחן. כשסיים, ביקשתי רשות מאדוני ושאלתי אותו מה לדעתו אני אמורה לעשות כשהוא והחברים שלו ישבו מחר בסלון מול הפלזמה. הוא ענה לי: "לכי לחברות שלך!" כאילו לא איכפת לו. בגלל השאלה החצופה הוא הורה לי לזחול לאורך כל הדירה ולהביא לו בפה את שקית העוגיות מהמטבח. אבל אני התחננתי אליו, זחלתי ממש צמוד על הרצפה, הגעתי אל כפות רגליו הסקסיות והתחלתי לנשק וללקק אצבע-אצבע, עד שראיתי שהזין עומד לו. ככה, כמו כלבלבה סובבתי אליו את אחורי החשופים מתחת לבייבי דול ושאלתי אותו איזה חור הוא רוצה עכשיו כדי להוריד לו את הצפיפות במכנסיים. מהר מאוד קיבלתי תשובה ותוך כדי שאדוני נכנס ויוצא דקות ארוכות, ביקשתי שוב רשות לבקש, הפעם בקשה מיוחדת.

אדוני הנפלא נדרך ונעצר לרגע. הוא אישר לי ואז השמעתי את בקשתי. למשמע בקשתי אדוני הגביר את הקצב וציווה עלי "תבקשי שוב!" ביקשתי שוב ושוב ועוד פעם עד שהוא גמר בסערה. לאחר כמה דקות של שתיקה, כשהזין שלו מתחיל להחליק החוצה, פתח אדוני את פיו ואמר "בסדר". מרוב שמחה גמרתי מיד בגמירה לא מושלמת. אדוני הסכים שמחר אגיש כיבוד מפעם לפעם לפי פקודותיו הסמויות, אפנה כלים ואשטוף אותם וארד למטה במידה ויידרש חידוש של מלאי הבירות והפיצוחים.
מאוחר בלילה. אני עומדת על ארבע על המיטה לפי פקודתו. הוא שם לי מצבטים על שפתי הכוס, מעמיד אותי ככה בהמתנה, מכוון את השעון המעורר להתעוררות אחרי 20 דקות, מצווה עלי להכין את הכוס שלי חם ורטוב 5 דקות לפני הצילצול ונרדם (!).
כשהוא מתעורר אני עולה עליו לפי פקודתו ושואבת אותו אלי, מתענגת על הכאב של המצבטים, משאירה אותו בתוכי ונזהרת שלא לעזור לו לגמור, מניעה את האגן בתנועות איטיות.
הוא הופך אותי, דופק אותי עם המצבטים עלי, גומר בעוצמה, מתהפך ונרדם שוב. אני נשארת ערה, שקועה במחשבות, מסירה לאט-לאט את המצבטים ומנשקת אותם. אני שוכבת ליד אדוני וחושבת. פתאום עלה לי רעיון! שבעת רצון, אני מחבקת ביד אחת את אדוני ונרדמת הפעם שלווה ורגועה.
עוד כמה מילים על אדוני.
ובכן, פעם סיפר לי אדוני שאחת הפנטזיות-שהוא-לא-רוצה-לממש-שלו היא להעביר אותי בין החברים המתנדבים שלו במילואים. הוא מספר על פנטזיה שבאמצע המילואים הוא יזמין מונית, יבקש ממני להתחפש, לא יספר לחברים שלו מי אני ויורה לי להסתתר בתוך נגמ"ש (הייתי מדריכת חי"ר, זוכרים?) כשאחורי כלפי מעלה והכוס שלי מוכן בזוית מדויקת לחדירה. אח"כ הוא ישלח חברים מהצוות שלו, יספר להם שאני זונה ובסיום ישלח אותי הביתה. לדעתו של אדוני, היכולת שלי לעשות את זה, היא הנתינה האולטימטיבית והוא משתעשע מפעם לפעם ברעיון. אני כמובן מחכה שסוף-סוף ובעזרת השם אדוני יבחן אותי, אבל בינתיים, לחשוב על זה מזקיר לי את הפטמות.
בבוקר, אני מספרת לו שהערב, בזמן המשחקים, יש לי פנטזיה שהוא וכל החברים שלו ירימו אותי באוויר, וישחקו איתי קצת בכל פעם שנבחרת אקוודור תתקע גול.
לוקח לו חלקיק שנייה לעכל את הרעיון ואדוני כרגיל לא מראה סימני התרגשות או זעזוע. הוא קשוח, אדוני, שלפעמים זה מפחיד. אבל אני יודעת שהרעיון יסתובב לו בראש כל היום ויחרמן אותו. בעבודה, אני מצלצלת לשתיים מנשות החברים שלו ומספרת להם שהחלטתי לשבת היום עם הגברים ולצפות במשחק, במקום להיפגש אצל ליטל כפי שקבענו. קצת התמרמרות, קצת לגלוג והעניין עובר.
כדי לקצר בסיפור אסתפק בהמשך מקוצר. התיישבתי בבגדי ספורט מחרמנים, הבירה זרמה כמו מים, גרעיני דלעת פוצחו בערימות. בגול הראשון הרים אותי אדוני באוויר וביקש את עזרת חבריו. עד שהגיע הגול השני יצאה לי הנשמה וחצי כוס נזלה לי מהכוס, אבל כשהגול השני הגיע, (תודה לאל!) הם הרימו אותי באוויר והתחילו, באישור אדוני, להעביר אותי מאחד לשני, כאילו במקרה מועכים לי שדיים ותופסים לי בישבן רק כדי שלא אפול....(אחד, ואני לא יודעת מי זה, הכניס לי במהירות אצבע עם הבגד לכוס הרטוב שלי, הממזר). גם החולצה נמתחה למעלה במקרה וגם הגומייה של מכנסי הספורט שלי לא החזיקה מעמד...
בקיצור, תוך כמה דקות ראיתי את הניצוץ המוכר בעיניים של אדוני, זה המסמן שהוא חרמן אש. הוא קם מהכורסה, הלך רגע לחדר וחזר עם קפישון ספורטיבי "אנחנו יוצאים לקנות בירות", השאיר את חבריו להמשיך לצפות וקרא לי להתלוות אליו. יצאנו החוצה והוא הורה לי בלחש לרוץ (ספורט או לא ספורט?) למחסן בקצה החצר. הוא נכנס מיד אחרי וחרמן כמו אני לא יודעת מה, הורה לי בחושך להכניס מקל עגול ושמן לכוס. נבהלתי, כי המקל היה עבה מאוד ולהזיז אותו עשה הרבה רעש. היה חושך אימים וגם חששתי מבליטות על המקל שעלולות לפצוע אותי אבל אדוני היה תקיף מאוד וכשהוא במצב כזה אסור להסס, להשתהות או לשאול שאלות. למזלי, הרטיבות שלי עשתה את העבודה והמקל נכנס, בקושי, בזוית, כמעט נקרעתי. כשידית את החפירה בכוס שלי ועם כאב חד בירך הנשענת על השפיצים של מגרפה, הכניס לי אדוני בתחת והתחיל לדפוק אותי בעוצמה כזו שהמחסן התחיל להזדעזע בעוד אני מחזיקה בידיים כמה כלי עבודה שהתחילו ליפול שם בחושך ודואגת שלא יעשו רעש......
הרבה זמן לא הרגשתי את הזין של אדוני קשה כל-כך מתאווה. כשקצב הדפיקות של אדוני התגבר התחיל להיות במחסן רעש כמו של רכבת. את החפירה שהיה תקוע בכוס שלי מצד אחד, השתפשף על הרצפה הלוך ושוב. לא הייתה לי ברירה והרמתי אותו עם היד השנייה. אדוני אוהב שמשהו מבפנים לוחץ על הזין שלו.
עכשיו בנות, תארו לעצמכן את המצב שלי: ביד אחת אני תומכת את עצמי בקיר המחסן ומתפללת שלא יטפס עלי איזה עכביש, ביד השנייה אני מחזיקה את האת, הכוס ממולא במקל ואדוני מפמפם מאחורה בקצב...
הרגשתי כמו בסרט! מאז מסע האלונקות בקורס מ"כיות לא סבלתי ככה ואני רטובה, רטובה פחד!
טוב, הסתדרנו מהר וקפצנו להביא בירות. כשחזרנו, נשאר רק רוני וגם הוא שתה מהר בירה אחת, הציץ במשחק שעמד להסתיים, הודה לנו מאוד, העיף בי מבט קטן והלך.
המשחק ממשיך ואדוני מרותק למסך כאילו לא עברה עלינו סערה לפני עשר דקות. קשוח, אמרתי?
אני יושבת במרפסת, נהנית מהבריזה, חולמת בהקיץ ומרגישה חוסר מנוחה. קצת מטפטף לי מהכוס ואני מרגישה ריקנות כמהה. אני קמה ומתחילה לאסוף את הכלים, לזרוק לשקית האשפה, ולהסתובב ליד אדוני, אולי ימשוך אותי אליו פתאום. כלום.
הולכת למטבח לאט, חולמת בהקיץ, חוזרת מתחילה לסדר. אדוני לא מעיף אפילו מבט.
"תביאי גרעינים!" כך אדוני. אני מנסה להתחכם ומתחילה לשאול איזה סוג ואיזה צבע, אבל מבט אחד מאדוני מבהיר לי שאין צ'אנס. אני מביאה את כל השקיות, מבקשת רשות מאדוני ויוצאת החוצה לסיבוב קצר.
-
כשחזרתי, אני כבר לא שומעת את המשחק ויש רק פרשנות המשחק או איך שהם קוראים לזה. אדוני נועץ מבט במסך ולא מוציא מילה. מרותק כאילו הפרשן הוא קלינט איסטווד בכבודו ובעצמו. שום מבט. קשוח, אמרתי?
עוד רבע שעה עוברת והכל הסתיים. אדוני סוף-סוף מתפנה להסתכל עלי. תנועת ראש שלו ואני ממהרת לאמבטיה.
גם אני וגם אדוני היינו עדיין חמים, התקלחנו ועשינו את זה שם. אדוני היה שוב כל-כך חם ולוהט שלא נתן לי לנגב את הרצפה עם התחת למעלה כמו שאני אוהבת, ולכן נאחזנו בידיות, בווים ובמגבות שהיו תלויות שם, מתחלקים על הרצפה הרטובה, אדוני קורע אותי מאחורה ומתחלק מדי פעם, השדיים שלי נצמדות לחרסינה הקרה ואני מתפוצצת מעונג ומצחוק ...
אבל זה לא הקטע!
הקטע הוא שלמחרת אני מקבלת טלפונים מהחברות ששואלות בחשדנות מה הלך אצלנו אתמול ולמה הגברים שלהם קראו להן הביתה כל-כך בנחישות. אחת מספרת שבעלה אמר לה שהמשחק חירמן אותו ורק אוקסאנה סיפרה שבעלה אמר לה בגלוי שאני חירמנתי אותו. גם ליטל הייתה מבסוטית "את לא יודעת מה הוא עשה לי!" התרגשה לי בטלפון "רק פתחתי את הדלת והוא תפס לי בשדיים, מעך אותם ודחף אותי לכורסא, כמו שהוא, מזיע ומתנשף על ריפוד הקטיפה" היא מתפנקת לי,. "ידעתי שמשחק כדורגל מלהיב אותו אבל הרבה זמן לא ראיתי אותו מתחרמן ככה ממשחק!" היא ממשיכה להתלהב, "משחקי המונדיאל זה אחל'ה דבר!" היא מסכמת לי מעבר לקו, "איך אפשר לסדר שיהיו כל שנה?!"
מכל הסיפור הזה, נשארה לי רק נקודה אחת לא ברורה ואני רוצה לשאול אתכן במקום את אדוני, שלא יחשוב שאני מתלהבת מהמונדיאל:
אולי אתן יודעות כמה-כמה יצא המשחק של אקוודור נגד קוסטה ריקה במשחקי המונדיאל השנה?