חלומות בהקיץ

וואו, איזה תקופה עוברת עליי, שינוי קיצוני ביותר כדרכי.
התנתקתי מפה בשנתיים האחרונות כמעט לחלוטין, חזרתי הביתה למדבר האהוב, שחררתי את מחשבתי מכל מגבלה והייתי חופשי מאדם, החופשי האחרון. אך הזמן עבר ועימו שבה השגרה, וחזרתי לפה, לתור אחר חלומות אסורים, בעיניים פקוחות יותר ופחות מצפות למצוא באמת משהו.
את מצאת אותי, ובדרכך המיוחדת ניווטת אותי מבלי שאדע לבקשך, וכלאחר יד הפכת אותי למי שאני, זה שרוצה לך להשתייך.
ופתאום מהפך כל כך קיצוני, עוד אינני אדון לעצמי, והנה אני הולך להיות נעול, כלוא בידייך, כדי שאהיה ממושמע ונכון כל רגע לצרכייך, את מעצבת אותי כרצונך, ויחד עם זאת חש אני שהופכת את אותי למה שקיים בעומקי תשוקתי...
אני הולך להיות חלק השבוע, יותר משהייתי מימיי, וכל כך הרבה חששות נכנסו בתחילה לליבי, אני, שלא רואה אדם מסנטימ, התחלתי לחשוש איך תסתכל עליי החברה, וכיצד אוכל להתנהל בתוכה בצורתי החדשה. ואת בדרכך הרגעת אותי, גרמת בי לשים בך מבטח כאילו מכירים אנו מימים ימימה, והרי חש אני כאילו קוראת מחשבתי את, ותדעי צפונות ליבי, ולא אוכל להסתיר ממך כלום, את יודעת מה טוב בשבילי.
ופתאום שב הריגוש לחיי, מחשבתי מלאה בך, ואני לך שייך, וכל שאר הבלי עולם כבר לא מענייני, יומם ולילה הוגה בך, את כל חלומי.
ניסיתי להבין מה בך גרם לי לרצות, את יפה מכל, אך כבר הייתי עם יפות, אך בחוכמתך כבשת אותי, קוראת אותי כספר פתוח והופכת את אותי לכל שתרצי, ומבט עינייך המדהימות רק השלים את המלאכה, טבעתי בתוכן, וכל שביב התנגדות שעוד היה חלף ואיננו, קיומי פה הוא בשבילך ולמענך, איזה כיף להרגיש ככה.
אבל זה גם לא נכון לגמרי, היה עדיין אותו שביב מתנגד, שישב בצידי הכרתי וסיפר לי שיש עולם שמחכה, שיש דברים שעליי לעשות, גם הוא נוטרל כשהבנתי שאם באמת עליי לעשות את אותם הדברים, הרי שאת תגרמי לי לעשותם בצורה הטובה ביותר.
תודה לך שנכנסת לחיי, ולקחת אותם לשעשועייך, מתפלל אני לך, מברך את האדמה עליה תדרכי, ולומד להכיר את עצמי מחדש, את מי שאליו אותי תהפכי.