יום חמישי המרגש הגיע, ואני שוב עומד לפגוש בגבירתי,
ושוב אני מרגיש כמו כוהן גדול שבא בקודש הקודשים.
הפגישות שלנו פנים אל פנים, או בוהן אדומה אל פנים יותר נכון,
הן לא תכופות במיוחד, אבל בליבי ובמחשבתי אנחנו נפגשים בכל רגע ורגע,
וגם שם קורים לי דברים מדהימים תחת חסותה והדרכתה,
אני לומד להתעמת עם החששות והפחדים הכי עמוקים שלי,
אני לומד להיות חשוף בצורה מוחלטת לפניה, זאת תחושה נשגבת,
להרגיש שיש עוד מישהי, שמודעת, או יכולה להיות מודעת, לכל מה שעובר לי בראש,
כל נים ובדל של מחשבה אינם נסתרים ממנה, והכי מדהים שלפעמים אני מרגיש,
שהיא עוד יודעת לפני על מחשבות שלי, לפני ששיתפתי אותה, לעיתים לפני שעברו בי,
יש ביננו קשר כל כך עמוק, ככה צריך לחיות, ככה נכון ורק ככה,
תמיד לא התפשרתי על אמת ועומק בקשר, היום אני מבין למה, כל כך טוב לי איתה,
כל כך שלם לי, אני כל כך רגוע, סמוך ובטוח, פשוט תחושה מעולה,
היא קנתה לי מתנה, בגד חדש שראוי לי, כזה סגלגל עם קישוטים יפים (עוד לא ראיתי רק מתאורה ומהדמיון),
ואני כבר כל כך מת למדוד אותו לעיניה, להיות לבוש לשביעות רצונה,
בבייבי דול זנותי כיאה לכלבתה של גבירתי, אני חושב שעד לא מזמן לא היה לי נוח לרשום על זה פה,
מה, קוראים אותי פה כאלה שמכירים אותי אחרת, את הנשלט הבלתי נשלט שהייתי,
את הגבר שמציג חזות חכמה ויודעת כל, עוצמה לא מתפשרת. והנה היא חושפת אותי,
ומוציאה ממני חלקים אחרים שתמיד כמהתי להם, ולא העזתי מחשש להפגע,
ופתאום אני מרגיש כל כך גאה להיות שייך לה, כל דמות ודמות שבי, כן במיוחד הכלבונת,
והכלבונת הזאת מבקשת לנבוח בכל רם ומבלי להתבייש,
אוהבת אני אותך גבירתי, תודה על כל מה שאת עושה לי,
בוניטה שלך
לפני 13 שנים. 16 בדצמבר 2010 בשעה 18:30