חלומות בהקיץ

אני חווה חיים על מלא בתקופה האחרונה, לא בהכרח נעימים, אבל פול פאוור לטוב ולרע.

אני כבר יודע המון זמן שיש בי הבנה עמוקה על העולם, מאוד עמוקה, אבל פתאום אני גם מרגיש שצצה בי היכולת להעביר אותה, והצורך, והמחוייבות. אני שמח לפגוש בהקשבה של האנשים, מי שפוגש בי אכן מקשיב, והכי משמח אותי להבין שההקשבה לא נובעת דווקא מזה שאני אומר את הדברים, אלא ממה שאני אומר.

ברמה מסויימת אני עדיין בשלב שלא נוטל אחריות, על כלום באופן כללי, אוהב להרגיש חופשי, יחד עם זאת אני מרגיש שזהו סופו של השלב, מספיק דברים קורים וקרו בשביל שאבין, יש לי אחריות גדולה מאוד, ועדיין אני לא מסוגל לומר אותה בקול רם, הכל גדול לי מדי, והכל בהיר לי כבדולח.

ובתוך כל הדברים הגדולים שבליבי נכנסת פתאום אל חיי,

ובפשטות לקחת אותם לשעשועייך, ומילאת נעימות בליבי.

אני כל כך אוהב את ההתייחסות שלך אליי, מרגיש כאילו אנחנו חברים המון זמן,

ובאותה נשימה מרגיש ששנינו מכירים את ההררכיה.

וזה ממיס אותי הצורה שאת אומרת לי לעשות דברים,

כאילו מודיעה לי מה הולך לקרות, בשיא הפשטות והבטחון, כאילו תדברי על זריחת השמש מחר,

וזה אכן קורה, פשוט כי אני מרגיש שאי אפשר אחרת,

אני אוהב את הפשטות הזאת,

תודה שבאת אל חיי ולקחתם לידייך