רוב הזמן טוב לתא בודד עם הלבד. אין לו כח לאנשים בכללי ובטח לא להתחלות חדשות (אילו אפשר היה לדלג על ההתחלה אולי זה היה מקל אבל איך אפשר להמשיך בלי להתחיל ? ... עוד משהו שהוא מנסה לפתור ללא הצלחה ומצד שני, זה כבר קרה בעבר !! או שלפחות ההתחלה הייתה קצרה מאד. כנראה שאלו היו זמנים אחרים). מצד שני, ברגעים של חולשה (או פכחון/התבהרות או כל דבר אחר שאפשר לקרוא לזה), קיימת ריקנות שהוא לא מסוגל להסביר, גם לא לעצמו. ברגעים האלה הכמיהה למשהו אחר מתפרצת כמו הר געש או הגאות במפרץ פאנדי שבו ההפרש במפלס המים בין גאות לשפל יכול להגיע ל 16 מטר. באותן נקודות זמן, המעבר הזה מרגיש לתא בודד כמו רכבת הרים, רגע אחד הוא נושם אוויר צלול ורווי בחמצן של גובה פני הים ורגע לאחר מכן הוא נחנק מתחת למים או נשרף בשטפון של הלבה או הזרם הפירוקלסטי ותוהה אם הוא יסיים כמו תושבי פומפי או הרקולניה שנקברו תחתיו.
לאחרונה, הרגעים של החולשה/פכחון/התבהרות הופכים ליותר תכופים ונמשכים יותר זמן. עם ההבנה הזאת באה החרדה ואיתה גם סוג של השלמה ורגיעה. הדיסוננס אינו בלתי מוכר לתא בודד, את רוב החייו הוא בילה בניסיון לפתור את הקונפליקטים בינו לבין עצמו, בינו לבין .... כל העולם (ואחותו כמובן) וברוב הפעמים ללא הצלחה (כנראה) והשאלה הגדולה כנראה היא ......אם ומה יהיה שונה הפעם ?
תא בודד - מנסה להבין