ראשית, הבהרה קטנה. הפוסט נכתב בלשון זכר מטעמי נוחות בלבד (מטעמי עצלות כמובן, זה אפשר לחסוך הקלדה של אות אחת לפחות כמה וכמה פעמים) אולם מתייחס לכלל המינים.
בימים האחרונים תא בודד קורא לא מעט בלוגים ובהרבה מהן מגיע הרצון להוכיח
- הרצון של הנשלט להוכיח לשולט עד כמה הוא נשלט
- הרצון של השולט להוכיח לנשלט כמה הוא שולט
- הרצון של השולט שהנשלט יוכיח כמה הוא נשלט
- וכמובן הרצון של הנשלט שהשולט יוכיח כמה הוא שולט
כולם רוצים הוכחות מכולם ונראה שבאיזהשהו שלב הכל הופך למירוץ שנועד לבדוק מי מוכיח יותר, מי פורץ גבולות יותר, מי מוותר יותר ומי לוקח יותר - כל אחד מנקודת המבט הרצויה לו. בסופו של דבר זה נראה כמו תחרות של "למי יש יותר גדול (או עמוק לצורך העניין)". השאלה הראשונה שעלתה בראשו של תא בודד נוכח המסקנה הזאת היא למה ? וכאשר לא הייתה תשובה, השאלה הועברה לרקע לטיפול במועד מאוחר יותר ואילו תא בודד התיישב בכורסא, עכוזו הוציא שורשים למושב והוא עבר להעביר את הזמן בבינג' מול סדרה שהוא ככל הנראה לא יזכור כאשר הוא יסיים לצפות בה. במקביל, הגלגל (לא גלגלים אלא גלגל יחיד, בכל זאת תא בודד) הסתובב.
"זה לא משנה מה אתה מרגיש כלפי אם אני לא מרגישה את זה" הדהד קול מעברו. דינג, האסימון נפל (כן אני כזה עתיק).
מזה זמן רב שתא בודד אינו במערכת יחסים וכל אותם דברים שנראים ברורים וצלולים במקום אחד נראים תמוהים ומעורפלים ממקום אחר. בעולם ה DBSM הדברים ככל הנראה עלולים להיראות אחרת למתבונן מהצד אבל במהותם (עניות דעתו של תא בודד כמובן) הם אינם שונים. מדובר על הרצון לתת, לתת לצד השני את מה שהוא רוצה וזו בעצם המהות של יחסים, לפחות לפי ראות עיניו של תא בודד. לא לקבל, לא לקחת אלא לתת, לתת מעצמך את מה שהצד השני צריך ורוצה.
והסתייגות קטנה. בעולם אידיאלי הפסקה הקודמת הייתה אבסולוטית אבל תא בודד לא חי בעולם כזה. בעברו תא בודד לקח בלי לשאול ונתן בלי לרצות באמת. היום הוא יודע שזה היה מהסיבות הלא נכונות וברור לו שבחלק מהמקרים ואולי גם באלה שהביאו אותו לחשוב על הדברים זה המצב.
האם הלבד של תא בודד נובע מכך ?
תא בודד - שאלה מובילה לשאלה