קראתי עכשיו מה כתבתי. דברים באמת תלויים כל כך ברגע שהם מורגשים.
תחושת הלבד והצורך הזה הוא בלתי ניתן להסבר במילים ובלתי נתפס בכלל.
ביום שאני מרגישה חיונית ויפה אני לא זקוקה לאהבה ולא ממש נדרשת לחמלה. אולי זה לא מדויק,
אולי כמו רוב בני האדם אני מחפשת חיזוקים על ימין ועל שמאל ורק מדחיקה. והבוקר הזה כמו כל שבת הייתי מאד יעילה
וניקיתי וסידרתי מכל השבוע המטורף אז אני מרגישה שעשיתי משהו חיוני וחשוב ואני שווה משהו.
פעם הייתי מסדרת ומנקה ומיפה את הבית בשביל אורחים ובזמן האחרון לפחות אני עושה את זה בשביל עצמי וגם זאת התקדמות לדעתי לפחות.
ועדיין תחושת הלבד העתידית ההיא שעליה כתבתי ועליה חשבתי באותו לילה לא מרפה.
זה לא סקסי להיות זקנה ערירית וזה לא סקסי לכתוב על זה או לחשוב על זה או אפילו לדבר על זה עם חברות קרובות,
אז אני נשארת בודדה לגמרי כשאני במערכה עם אותה תחושה.
__________________________________________________________________________________________________________
והנה אני מוסיפה כי הצצתי עכשיו בכתיבה טובה וראיתי שנכון לכתוב ברווחים ומיד רווחתי אצלי את הכתיבה וזה מה שיהיה מעכשיו ועד להודעה חדשה.
לפני 13 שנים. 2 ביולי 2011 בשעה 8:36
