לפני 14 שנים. 5 במרץ 2010 בשעה 22:09
כחרק חסר אונים, הבטתי כיצד נטווים החוטים סביבי, ברשת מרהיבה של צבעים בוהקים. מסונוורת מיופיך, לא הבחנתי כיצד הקורים מתהדקים.
כחרק עקוד, חשתי כיצד מכין אתה אותי, לעקיצה. משותקת ממופלאותך, לא הבחנתי כיצד הקורים מתחזקים.
כחרק חסר אונים ועקוד, המפרפר עת הערס מוחדר בו, מסרתי את עצמי למפלצת שאתה. הקורים כבר היו כה דביקים.
כעכביש ארוך גפיים, מיומן בלכידת חרקים פוחזים, האלוף בטווית רשתות קורים מנצנצות, מצצת את כל שהיה בקרבי. כעת שבע אתה, ואנוכי איננה. מה יקרה בעוד כשעה, כששוב תרעב? כשכאב האין כלום בבטן יחלחל אל נימי נפשך? איך תזין נשמתך?
אויה לחרק האומלל שיפול שוב ברשתך לשרתך בהקרבת כל מהותו והפיכתה לשלך.
(נ.ב. מי יתן ולשם שינוי תהא זו אלמנה שחורה....: -) )