לפני 14 שנים. 23 באפריל 2010 בשעה 18:59
ובלילה,
ראיתי אותם.
אותם, שנזקקו לי.
הם עמדו במעגל,
אישוניהם נוזלים,
ארכובות עיניהם שחורות מדם שקרש,
שפתותיהם מכווצות סביב לסתות רמוסות,
והם צועקים לי:
את פלסטיק, את פלסטיק, את פלסטיק!
ובדמיוני,
ראיתי אותם.
אותם, שאהבוני.
הם הבליחו בדד,
לחלוחית בזווית עיניהם,
ארכובותיהם שקועות מנטל חיים,
שפתותיהם מקומטות מעומסן של אכזבות,
והם צועקים לי:
היית פלסטיק, היית פלסטיק, את פלסטיק!
וכעת,
היית איתי.
אתה, שבחרתי.
אתה, שהחזרת את הגוף, לדרגת הבשר,
את הרגש, לכזה שמרגיש,
את הדמעה, לכזו שזולגת.
ואיך, תסביר לי איך, איך, איך?!
שהרי אתה רק -
פלסטיק, רק פלסטיק,
אתה פלסטיק.