...
"איש לא יכול להיות בעליה של השקיעה, כמו זו שראית באותו ערב" המשיך.
"בדיוק כשם שאיש לא יכול לנכס לעצמו אחר צהריים שבו הגשם מכה בחלון, או את שלוותו של ילד ישן,
או רגע קסום שבו הגלים מתנפצים אל הסלעים. איש לא יכול לקחת לעצמו את הדברים היפים של פני האדמה,
אבל אנחנו יכולים להכיר ולאהוב אותם. ברגעים כמו אלו אלוהים מגלה את פנוי לאנושות."
"אנחנו לא שליטי השמש, או שעות בן הערביים, או הגלים, ואפילו לא אדוני החזון האלוהי, משום שאיננו יכולים
להיות הבעלים של עצמינו."
המכשף הושיט את ידו והושיט לברידה פרח.
...
ברידה נגעה בפרח. נדמה היה לה שזה הפרח נראשון שראתה זה חודשים. האביב הגיע.
"אנשים נותנים פרחים במתנה משום שהפרחים מכילים את המשמעות האמיתית של האהבה.
כל מי שמנסה לנכס לעצמופרח, יאלץ לראות את יופיו דוהה ונעלם. אבל אם פשוט תתבונני בפרח בשדה,
תנצרי אותו לנצח משום שהפרח הוא חלק מהערב ומהשקיעה ומריח האדמה הלחה ומצבעי העננים על קו האופק."
ברידה חיפשה את הפרח, אבל המכשף לקח אותו ממנה והחזיר אותו ליער.
...
"זה מה שהיער לימד אותי: שלעולם לא תיהיי שלי, ומשום כך לעולם לא תאבדי לי"
...
"לעולם אזכור עכשיו שהאהבה היא חופש".
ברידה - פאולו קואלו -
לפני 13 שנים. 24 באוקטובר 2010 בשעה 13:44