לא צריך שתדליקו לי נר, לא לא.

לא חבל?

מאד חבל...

יש לך מושג כמה אני אוהב אותך?
זה כל כך טוב יקירי, תעטוף אותי ואל תרפה.
תגידי, מה את עושה איתי?
אמרתי, מה שאתה עושה איתי.
אבל למה את צריכה אותי בחייך?
ובכן, זה התחיל בצורך עז להעצים אותך.
אבל את לא באמת שלי.
אני לא של אף אחד, התאהבתי בך.
אבל את לא באמת שלי.
נודניק, אהבתי אינה תלויה בדבר.
אבל את לא באמת שלי.
טיפשון, אני מתמסרת אליך ולא מתוך בדידות עלובה.
אבל את לא באמת שלי.
טמבל, אתה האחד והיחיד בחיי.
אבל את לא באמת שלי.
אוף, אתה רואה כאן עוד מישהו איתנו??
אבל את לא באמת שלי.
נו, די.. תן לי להרגיש אותך בוער בתוכי.
אבל את לא באמת שלי.
טוב, אני אהיה שלך.
עזבי,
גם ככה אני לא יכול להכיל אותך.

זה המקום שלי, שם תהיה הפינה שלך.
לפני שאת הולכת אל תשכחי להשאיר את הלב שלך.
צריך לבדוק מקרוב כמה הוא שייך לי.
מיותר לציין כמה את נותנת מעצמך.
אני אוהב יותר. אני נותן יותר. אני סובל יותר.
האמיני לי שמדדתי.
כשאת עצובה, בוכה או כואבת
אנא לטפי אותי וחזרי שוב ושוב כי זה לא בגללי.
כשאת שונה, עצבנית ומוטרדת
אנא לטפי אותי וחזרי שוב ושוב כי את תהיי שלי.
כשאת לא איתי, אני רוצה פירוט מדויק
מי הסתכל עליך, מי נגע בך ומתי הוא זיין אותך.
תאריכים מדויקים בבקשה לשם הצלבת המידע.
כל סטייה קטנה תרשם במדד האהבה שלך כלפיי.
כשאת כן איתי, תהיי צמודה אלי.
אצטרך תחזוקה שוטפת של אהבה, נתינה ומגע.
מיותר לציין כי כל חריגה קטנה בתשומת הלב
שוב תרשם במדד האהבה שלך כלפי.
אם לרגע תחווי הנאה שלא סופקה ממני
אל תשכחי לאחר מכן להוציא לי את הסכין מהגב.
ואם תרצי ללכת למיטות זרים, אנא עדכני אותי בהקדם
כך או כך איני ישן בלילות,
תני לי סיבה טובה לפחות.
לאחרים נספר כי את כרוכה אחרי ללא מעצורים,
בינינו נדע, שאת מתרוצצת בראשי כמו פרפר כלוא.
לאחר חישוב מדויק של מעשים, מילים ומבטים
אחליט כי אני ברירת מחדל בחייך המלאים.
אינך צריכה אותי, גם כך אהבתך אינה עזה כשלי.
היא אינה כרוכה בדם, יזע ודמעות.
באהבתך אין קנאה, אין מדד, אין דחיפות, אין הרגל.
המסקנה היחידה היא שאינך צריכה אותי בחייך.
לא אטריד אותך יותר.
אך שלא יהיה לעולם ספק,
אני אוהב יותר. אני נותן יותר. אני סובל יותר.
האמיני לי שמדדתי.
כך או כך, הוכח שאת שקרנית.
ראיתי לך בעיניים.

אבל זה קרה.
בנוסף נאמר לי שעד החתונה זה יעבור.
וזה לא עבר.
באופן אירוני אני אוהבת להאחז בקלישאות, יש בהן מן הטיפשות וקלות הדעת הזו שחסרה לי.
טיפול פסיכולוגי היה בהחלט עוזר.
אחחח הייתי לוקחת את זה את מסע האוננות העצמית הזו בשתי ידיים ולא מרפה...
רק שנדמה כי התוצאה תמיד עושה את אותו האפקט של ריכוז עצמי אגואיסטי,
זיהוי הצרכים שלנו וקליעה למטרה.
בסופו של יום אני רואה שורת חברים מטופלים שאינם צריכים דבר מלבד עצמם.
הייתי שם, אני עדיין שם, איני רוצה להיות יותר שם.
טוב נו, ממילא הכל הבל הבלים, אפילו אגזים ואומר, אבל אבלים.
אם לא היתה מוזיקה בעולם סביר להניח כי הייתי כבר יוצאת מדעתי.

ממממ...
יצא בלוג דכאוני למדי..
אבל יהיה בסדר (הקלישאה האולטימטיבית), באמת.